אתה העוגן ללב שלי

פרק 4

היה צורך לחכות זמן רב לארגון החתונה, אך מאחר שהמלך והמלכה היו להוטים להפקיד את הממלכה בידי בנם ולצאת למסע הרחק מדאגות היום יום, תוך חודשים ספורים היום המיועד הגיע. החתונה אורגנה במלואה על ידי כל בעלי המלאכה מכל רחבי הממלכה.

וכך עמדו שני בני הזוג זה מול זה בבגדים מהודרים במיוחד שכל הממלכה הייתה עדה להחלפת טבעות הנישואים שלהם כמו כן לשבועה שאמרו שניהם יחד "מול ארבעה יסודות של העולם, אנחנו מגיעים, כמו אש הבוערת בנו לאהוב, נהיה הלהבה הבוערת בליבו של האחר. כמו מים אשר נדרשים לכל אדם חי נהיה המקור לחיים ורוגע אצל האחר. כמו אדמה אשר הינה קרקע יציבה, כך נהיה סלע יציב בחייו של האחר. וכמו אוויר לא נראה אך תמיד שם, נוודא לעזור ולתמוך זה בזה. בטבעות אלו נחתום את הקשר שלנו."

מוריאן הביט בפני בן הזוג שלו כמו כן המלך העתידי של הממלכה, מחשבות רבות חלפו בראשו. והוא תהה איך יהיו חייו מעתה והלאה, בביתו היו חוקים ואיסורים רבים במיוחד לו. האם זה יהיה כך בארמון?

הוא הניח שכן, הרי בוודאי שאנשים הגבוהים ביותר בממלכה לא יוותרו מרצון על כל אותם מסורות ישנות שהוריו התקשו בתוקף לכבד ולעקוב אחריהם. בוודאי זה יהיה קשה יותר בארמון.

אבל לעיתים הוא תהה גם על הפגישה שלו עם הנסיך, על רצונו שיאכל או על העובדה שהוא לא ראה בחוצפתו משהו פוגע או מעליב. האם הוא יתנהג כך גם לאחר שנישאו?

הוא מביט סביב, לאחר טקס הנישואים מגיעה הסעודה והנסיך פמיאר מוביל אותו לעבר השולחן המרכזי המוקדש להם. הנסיך מוזג לו כוס יין והוא עושה אותו הדבר למען הנסיך. לאחר ששניהם מרוקנים את הכוס הזו קריאות שמחה וברכות נשמעות מכול עבר.

הנסיך מחייך, המלך והמלכה מגיעים לברך ולאחר מכן הוריו של מוריאן, חייכם כה רחב כאילו הם אלו שנישאו ולא מוריאן. והאמת היא שנישואיו היו לטובתם ולא לטובתו. אבל הוא לא אומר דבר למעט חיוך כנה. לאחר מכן מכיר הנסיך פמיאר למוריאן את אחיו הנסיך רויאן, רויאן הוא מאושר וחייכני ופתוח מאוד באופיו והוא מציג את עצמו וגם את שומר הראש שלו פיידר.

מאחר שהנסיך רויאן הוא אומגה גם, מוריאן מחליט לשים אליו לב יותר, אוכל לקלוט את מחשבותיו האמתיות וכך יכול לדעת יותר על הארמון ובן זוגו. אך ככל שהוא מביט בו יותר, הוא מוצא את עצמו מופתע לחלוטין. רויאן מאושר בכנות הוא שותה כאהבת נפשו ואף אחד מבני המשפחה שלו לא עוצר בעדו או גוער בו על חוסר הנימוסים שלו. הוא אוכל וקוטע שיחות על מנת לתת את דעתו על הנושא, והאחרים מקשבים לו ואף דנים בדבריו. אף אחד לא דוחה את דעתו בגלל שהוא אומגה. השומר ראש שלו אפילו נוגע בו! ולוקח ממנו את הכוס שלו פעם אחת ופעם אחרת עוזר לו לעמוד ואפילו עוזר לו בדרכו לחדרו לאחר שהסעודה מסתיימת.

האם זה באמת יכול להיות? אף אחד אפילו לא הרים גבה לנוכח התנהגות הזו, מה זה אומר בכלל?

כל הדברים הללו לא היו עוברים בשתיקה אם הוא היה עושה אותם, הוא היה נענש אילו אמר את דעתו, אכל יותר מידי, ואם איבד את שליטתו על פיו בגלל השתייה זה היה נתפס כאסון למשפחתו עד לנידוי מוחלט של מוריאן מהמשפחה.

לאחר סיום סעודת הנישואים מוביל הנסיך פמיאר את מוריאן לחדרם. האומגה ידע היטב מה מצופה ממנו, לימדו אותו על מנת שהוא ידע מה מצופה ממנו באותו לילה גורלי. אבל הוא לא יכול היה שלא לרעוד, האם באמת ציפו זאת ממנו? האם בכלל הייתה לו בחירה?

הכינו אותו כי זה היה מצופה ממנו, הוא הביט בשקט אל הנסיך, הוא בטח ציפה שזה מה שיהיה בלילה הראשון שלהם. הוא יצטרך פשוט לעצום עיניים ולעבור על זה. לא לחשוב על זה ופשוט רק לעשות את זה.

❃❃❃❃❃❃

אמרתי שאני לא אתעדף את הסיפור, יחד עם זאת, אני כן אעלה את הפרקים שכתבתי..

באהבה, 

וויט אנג'ל.