בית הספר טוהר

פרק שני

פתחתי את עיני.

היום אני הולכת לבית הספר! (וואו, מעולם לא שמחתי כל כך מרק ללכת לבית הספר)

אני צריכה להתארגן.

התלבשתי בתלבושת האחידה, שהייתה רק מכנס שחור, חולצה לבנה וג'קט ג'ינס.

שמתי את החולצה והמכנס, ואת הג'קט קשרתי על המותניים.

ירדתי למטה , וראיתי בשעון הגדול שבסלון שהשעה היא... חמש לפנות בוקר?!

קמתי היום מוקדם... מוקדם מדי...

הכנתי לעצמי ארוחת בוקר ואכלתי אותה לאט.

כשסיימתי שטפתי את הכלים ועליתי לחדר שלי.

כשהבנתי שהשעה עדיין מוקדמת התחלתי לסדר את החדר שלי.

לקח לי חצי שעה לסדר אותו (הוא היה מבולגן), אבל סידרתי.

השעה עדיין הייתה מוקדמת אז המשכתי לקרוא את דמדומים.

קראתי בערך ארבעים וחמש דקות, ואז אבא שלי ואחותי הקטנה התחילו לקום .

יצאתי מהמיטה , החזקתי את התיק ביד, וירדתי למטה.

עכשיו היה שבע , והבית ספר של אחותי התחיל בשבע וחצי.

אבא שלי הסיע אותה לבית הספר.

בינתיים אני התכוונתי לראות טלוויזיה, אבל לא הצלחתי בגלל ההתרגשות.

אני הולכת היום לטוהר!

בשבע וחצי אבא שלי חזר.

"בואי, אל." הוא צעק לי מבחוץ .

אל היה שם חיבה שהתחיל כשאחותי הייתה קטנה.

אני לא ממש זוכרת , אבל סיפרו לי שהיא לא הצליחה לבטא את השם שלי, אז היא פשוט קראה לי 'אל'.

מפה לשם זה הפך לשם חיבה.

קמתי מהספה, לקחתי את התיק והתקדמתי לכיוון הדלת.

רגע!

נזכרתי במשהו חשוב ששכחתי לקחת.

רצתי למעלה במהירות, נכנסתי לחדר שלי בסערה, ותוך כמה רגעים מצאתי את מה שחיפשתי .

התקדמתי במהירות לכיוון השידה הקטנה שלי.

רק כשהשרשרת הייתה בידי הצלחתי להירגע.

אני לא הולכת לשום מקום ללא השרשרת הזאת.

בזמן שירדתי ניסיתי לקשור אותה סביב צווארי ביד אחת (כי התיק ביד השנייה שלי) , אבל לא הצלחתי.

יצאתי מהדלת , ורצתי לכיוון האוטו של אבא שלי.

"הפרינססה מוכנה לצאת לדרך?" הוא שאל בקול רציני אבל עיניו נצצו בשעשוע.

"הפרינססה מוכנה ומזומנה לנסיעה." השבתי לו באותו טון רציני.

הנסיעה הייתה קצרה, והגענו לעיר קרלוב תוך דקות ספורות.