בית ענק ניצב ברחוב שומם במיוחד, לא היה בו משהו יוצא דופן.
מי שהגיע לאזור לא התקרב לבית הזה אלא אם כן לשים בו ילד ולהעלם.
בבית זה גרו ילדים בגילאי שלוש עד שש עשרה ,לעיתים נדירות הגיעו לבי גם תינוקות בני שנה ושנתיים אך בגיל זה עדיין היו מאמצים אותם.
אבל בבית הזה שם התרחשה טראומה גדולה ,ושם התחילו לעסוק בשאלה האם כדאי להמשיך ולהחזיק בתי ילדים.
הבית הזה הצליח להגיע לכל העולם וכולם עסקו רק בו למשך תקופה ארוכה.
***
"ג'קי בוא הנה " מילי קראה לנער כבן ארבע עשרה.
מילי הייתה הטבחית בבית הילדים אישה שמנמנה וחייכנית ,למילי לא היו ילדים וגם לא בעל ולהיות בבית הילדים גרם לה לתחושת שמחה שלעולם לא תחוש.
היא אהבה את ילדי המקום אהבה של אמא לילדיה, אך היא לא אהבה את קבוצת הילדים שעמדה בצד מרוחקת מכולם ,היא גם לא אהבה שילדים אחרים היו מתקרבים לקבוצה זאת ולמען האמת היא ממש פחדה מהם.
קבוצת הילדים האלו מנתה כעשרה ילדים ,המנהיג של הקבוצה היה נער בשם מייק ,הוא היה בן חמש עשרה ,בין הבוגרים של בית הילדים.
הקבוצה החלה להתאסף חודש אחד קודם מייק אסף כמה ילדים בוגרים וקטנים כאחד ולשאר לא נתן להתקרב, כשאחד הילדים היה מתקרב יותר מדי הוא היה קם למחרת עם פנס בעין או יד שבורה.
אף לא ילד אחד יצא שלם אחרי מפגש עם אותה קבוצה.
החששות מאותה קבוצה התחילו שבוע לאחר האסיפה הראשונה שלהם ,היו ילדים שמייד התרחקו מהם מנסים להעלם מעיניהם הבוחנות והיו כאלו שהחוש ההשרדותי שלהם גרם להם לנסות להתקרב אליהם .
היו נערים שניסו להקים קבוצות מתחרות שדוכו מהר על ידי הצוות .
הצוות עצמו איחר מלעצור את אותה קבוצה ולכן אותה קבוצה שלטה ביד רמה וגרמה לילדים רבים לחשוש.
מילי הטבחית בשעות הארוחה הייתה עוד מנסה להפריד בין ילדי הקבוצה אך מבט מזרה אימה ממיייק היה מבריח אותה ,אבל לא לגמרי ,היא החלה להרחיק את הילדים ולשמור עליהם מאותם ילדי הקבוצה.
היא לפחות ידעה שהם ישנים כולם באותם חדרים וככה לא יתעללו בילדים אחרים בזמן השינה (לא תמיד זה עזר ) .
מילי התבוננה כרגע על כל הילדים שאכלו בהנאה רבה את האוכל שהיא הכינה להם.
היא לא ציפתה למה שיקרה בקרוב ,למשהו שישנה את חייה לגמרי.
***
