יום למחרת היה רועש מאי פעם.
הידיעה שקייסי הצטרפה לקבוצתו של מייק התעופפה בכל רחבי בית הילדים.
כבר כשקייסי ירדה לארוחת הבוקר חיכו לה חברי הקבוצה שתתיישב איתם.
היא העיפה מבט לכוון ויקטור וראתה שהוא מביט בה בדאגה ,היא הכריחה אותו עם עיניה להפסיק
יתחילו לשים לב אם הוא ימשיך ככה.
הוא התחיל לדבר על ג'ימי בעצבים.
ויקטור וג'ימי הגיעו כמעט באותו זמן אל בית הילדים ומייד התחברו .
ברגע שויקטור קלט שמייק מתכנן משהו הוא ישר שיתף את ג'ימי ואז רצו להם העניינים.
קייסי התחילה לצאת עם ויקטור לפני כמה חודשים הם שמרו על זה אז בסוד ועכשיו היא החליטה שהיא רוצה להמשיך עם הזוגיות בסתר.
לכן גם מייק עדיין לא פגע בויקטור ,כיוון שהוא לא יודע שהוא עם קייסי.
קייסי התיישבה ליד ניק הנער שהסתנן לקבוצה.
"מה את מתיישבת לידי? יוכלו לתפוס אותנו"
ניק נראה חסר מנוחה וחשדה של קייסי גבר.
מייק בא והתיישב לי ניק" מה קורה?"
היה נראה שהם קרובים אחד לשני "כפי שראית קייסי הצטרפה וזה גורם לי לשמחה"
מייק באמת נראה מחויך מהבוקר אך היא לא קישרה את זה לכך שהסכימה להצטרף אליו אתמול.
מילי הטבחית כל רגע עברה לידה מנסה ללכוד את מבטה וכשהצליחה היא נופפה בידה לסמן לקייסי שתבוא.
קייסי התעלמה ממנה היא ידעה שזה יעלה לה ביוקר אם תלך אבל בכל זאת התביישה בעצמה מאד.
היא אהבה את מילי הטבחית שתמיד נתנה לה תחושה של בית ושל רוגע אבל עכשיו היא כבר לא תוכל להתקרב אליה בגלל מייק.
"את מסתכלת על האישה הזאת?" מייק שאל עם חיוך זדוני" זאת מילי ,לא משהי זרה ,היא הייתה איתנו מאז שהגענו "
"והיא תהיה הראשונה ללכת ,איך שנתחיל הכול אותה אחפש ראשונה "
היא שמרה במוחה את מה שאמר וידעה שהיא מוכרחה להזהיר את מילי או אפילו את ויקטור והוא ילך כבר להזהיר את מילי.
"למה דווקא היא ראשונה?" היא הסתכנה אבל רצתה לדעת את התשובה לזה.
"כי לא אכפת לה" הוא משך בכתפיו ולא פירט .
קייסי לא רצתה ללחוץ עליו ולכן התעסקה באוכל שלה .
כמה דקות לפני שסיימה את הצלחת מייק קם וגרר אותה אחריו ,הוא הוביל אותה במסדרונות לעבר הקומות הגבוהות.
קייסי לא הרבתה לבקר שם זה עורר בה לחץ אך זה כנראה לא עניין את מייק.
הוא הכניס אותה לחדר וסגר את הדלת" מה אתה עושה?" היא לחשה אליו.
"תרגעי הכול בסדר אני רק רוצה להראות לך משהו" הוא התכופף ושלף תיק ענק היא פתח אותו ונתן לה להציץ בתכולתו.
"מה זה עושה כאן? מאיפה השגת את זה?" היא לא רצתה להראות לו שהיא ידעה שזה מה שהוא מחזיק.
"אני רוצה לשאול אותך משהו ותעני בכנות ,לא נמאס לך לפעמים?"
"מה זאת אומרת?" היא ניסתה להבין למה הוא מתכוון.
" אל תנסי להתמם, האם נמאס לך מהם? מהמקום הזה? מהאנשים שקוראים לעצמם צוות ורק מעשנים בגג כשפה ילדים כמעט מתאבדים מדי יום"
"אין לי מקום אחר ללכת אליו והם נותנים לי מחסה"
"ואם היה לך מקום ללכת אליו? האם היית עושה זאת? בורחת מהמקום הזה?"
היא הנהנה ,זאת האמת אם היה לה מקום אחר ללכת אליו היא הייתה הולכת.
"אז זה מה שאני עושה ,גומר אחת ולתמיד עם זה שמפקירים ילדים כמונו"
היא התחילה להבין מה הוא מתכנן וניסתה למצוא דרכי מילוט מהחדר.
"אין לך מה לפחד, את ואני זה אותו דבר את לא מבינה כמה אני שמח שעשית את הבחירה הנכונה והצטרפת אלינו"
הוא חיבק אותה חזק וכשהבינה שהיא חייבת לשחק את המשחק היא נרפתה בידיו.
