בת האויב

פרק 12

קיארה

כיווצתי את עיניי מקרני השמש, ובאופן אינטואיטיבי הכנסתי את ראשי מתחת לשמיכה. כמו בכל בוקר. רק שהבוקר הזה, לא הרחתי עקבות של ריח הדובדבן המתוק שמייחד אותי. זה היה ריח שונה. חריף. חזק ונקי. הריח שלא מפסיק לרדוף אותי כבר חודש וחצי. הידיים שלי עלו בתנועה מהירה אחת, והורדתי את השמיכה מעל ראשי. לקחו לי כמה שניות להבין ולעכל שישנתי בחדר של סבסטיאן קיטון.

הידיעה הזאת זעזעה אותי לשתיקה. ומה שעוד יותר זעזע אותי זה שזאת הייתה השינה הכי טובה שלי מזה שנים. התרוממתי על אמות ידיי, דוחפת את מרפקיי אל המזרון הרך שיכל להכניס בתוכו לפחות שלושה אנשים בתנוחות שונות.

סובבתי את ראשי הצידה כדי למצוא את הפלאפון שלי. 16 שיחות שלא נענו ממייגן, והודעה אחת ממרקו.

מר ג׳ונס טס הבוקר לוושינגטון, יחזור בעוד שבוע. תרגישי טוב.

״מה לעזאזל...״ מלמלתי. זה היה יותר מידי מידע להכניס למוח במעט מידי זמן. אבא שלי לא יהיה כאן במשך שבוע שלם, זה הכי הרבה חופש שקיבלתי ממנו מאז שחזרתי לניו יורק. המחשבה הזאת העלתה בי חיוך קטן, שירד מהר כשנזכרתי במיטה של מי אני שוכבת. חייגתי למייגן בזריזות, עדיין חצי שכובה לאחור.

״תגידי, את השתגעת?״ היא צווחה, דקירה חדה בעור התוף שלי גרמה לי להרחיק את הנייד מאוזני.

כיסיתי את הפה שלי בכף ידי ולחשתי, ״אני לא מאמינה שנתת לי לישון כאן! איך לא עצרת את זה?״

״אני ניסיתי! אבל אני ורג׳י היינו באמצע דייט רומנטי באיטליה הקטנה, שדרך אגב פתחו מסעדה חדשה בשדרה ה-״

״מייגן!״ קראתי.

״לא משנה,״ היא חיזקה את קולה, ״סבסטיאן אמר לו שאת אצלם ובשביל הבטיחות שלך אני צריכה לשקר שאת איתי.״

״מה...״ מלמלתי בבלבול.

״אה, ושאת חולה בשפעת.״ היא הוסיפה. ההודעה של מרקו עכשיו נהייתה הגיונית יותר.

״טוב, אוקיי.״ נאנחתי. ״אני אדבר איתך כש-״

המסך הפך לשחור. הפלאפון שלי נכבה מחוסר סוללה.

שיט. קיללתי מבפנים, וזרקתי אותו אל הצד השני של המיטה.

הורדתי את רגליי בזהירות אל הרצפה, עושה את צעדיי על קצות אצבעותיי לחדר האמבטיה שבו התקלחתי אתמול. הדבר הראשון שתפס את עיניי הייתה סלסלת קש ענקית שחיכתה לצד הכיור. שלחתי את ידי אליה, והוצאתי מה שבתכולתה. מברשת שיניים ארוזה, מכנסי ג׳ינס בצבע כחול בהיר, סריג שחור ותחתוני חוטיני דקים בצבע אדום. צחוק היסטרי בבעבע בגרון שלי. הרגשתי את השפיות שלי מתנדפת מהגוף שלי כמו זיעה. האיש היה לא ייאמן.