ספר חפירות יאי

למה עשיתי את זה

אני פשוט לא לומדת מטעויות (כל ההמשך נכתב בעיקר מתוך תסכול. ולכן הוא לא תקף)

פעם הבאה אני לא שותה מים אפילו אם אני מתייבשת 

אפילו אם האופציה היחידה תהיה אינפוזיה

אני אחכה עד הערב. ואז אזכר שהייתי צריכה לשתות. אבל אז אני אשתה בכל מקרה. אז זה יהיה יותר בסדר

שרדתי עד עכשיו. אין שום סיבה שזה לא ימשיך ככה (עכשיו מישהו רק צריך לספר את זה לגוף שלי. והכל יהיה יותר טוב)

אני לא אעשה את זה לעצמי. 

אולי אם אני לא אדליק את החימום בחדר יהיה לי קל יותר (וגם קר. אבל זה סיפור אחר)

אם הרופא יגיד שצריך ניתוח הזיכרון שלי ירים ידיים

אם הרופא יגיד שצריך להעלות את המינון של התרופה ירד לי האמון ברופאים

עכשיו אני רק צריכה לדבר איתו (ולספוג עוד כמה נזיפות מאמא שלי על הדרך)

נ.ב לבלוע תרופות נחשב לשתות מים? כי נראה לי שכן