Taming no. 17 (penwiil players 3)

פרק 4

פרק 4-
מת׳יו-
״זה היה הארגז האחרון״ טרייס נחת לצידי על הספה בבית החדש שעמדתי לחלוק עם איזבל.
״סוף פאקינג סוף״ נאנקתי.
בימים האחרונים הייתי עסוק בהעברת החפצים שלנו לדירה שההורים שלי רכשו בפנוויל. הם היו חובבי נדל״ן והשתדלו לקנות נכס בכל מקום שבו היה אחד מהילדים שלהם. הם קנו בית ליד האוניברסיטאות של נורמן ובראד, ליד מכוני המחקר שבראד עבד בהם (אפילו אם הם לא היו בארה״ב) וגם כשנורמן טס לסמסטר בבית ספר למנהל עסקים של אוקספורד הם עשו את אותו הדבר. הבתים היו עבורם על הנייר אבל ידענו שהם בשבילנו. זה היה קצת שחצני מידי בשבילי כאילו תראו כמה עשירים אנחנו ואתם לא אבל עכשיו הייתי אסיר תודה. לא יכלתי לדמיין את איזבל גרה בבית ההוקי איתי ועם חבריי לקבוצה או אותי בחדר הקטן שלה עם החברות של החברים שלי. היינו זקוקים למרחב מחיה משלנו ושמחתי שהיה לי אחד בזמינות ובהישג יד. נתתי לה יד חופשית לעצב אבל היא לא הסכימה לבזבז אפילו סנט על חשבוני ועשתה מה שיכלה לשלב את העיצוב הנוכחי עם הדברים שלנו ממקומות המגורים הקודמים שלנו. זה היה נראה יחסית טוב לעובדה שעבדנו על זה רק כמה ימים ואם היא הייתה בסדר עם זה אז לי לא הייתה שום בעיה.
היחיד שהיה פנוי לעזור היה טרייס. קונרד וטליה נסעו לבוסטון לבלות את שארית הקיץ עם המשפחות שלהם, דידי ולדג׳ר טסו למשפחה של דידי ויבלו את הקיץ על היאכטה המשפחתית של משפחת ג׳נטרי וגריפין טס עם המשפחה שלו לחופשה ביוון. היחיד שנשאר בקמפוס היה טרייס ולא הייתה לו שום בעיה להתנדב למשימה. עכשיו אני דיי בטוח שהוא התחרט. היה חם בטירוף וזה לקח יותר זמן מהצפוי.
לפני שהספקתי להציע לו מים או בירה קרה הטלפון שלי צלצל. הוצאתי אותו מכיס המכנסיים הקצרים שלי ומיד חטפתי התקף לב קטן.
״שיט״
״מי זה?״ טרייס שאל בהרמת גבה.
״אבא שלי״ נאנחתי.
״לא סיפרת להם עדיין?״ טרייס הניד בראשו.
״לא״ נשכתי את שפתי ולפני שאיבדתי את האומץ עניתי לשיחה ויצאתי למרפסת.
״מת׳יו״ קולו של אבא היה עמוק ורציני.
״היי אבא״ נסיתי להשמע רגוע אבל ידעתי שבכל שניה שחולפת אני מאבד את זה.
״קיבלתי לפני כמה דקות שיחה מפיליפ... הוא עידכן אותי בכך שביקשת ממנו לנסח הסכם ממון. ושלחת לו במייל תעודת נישואין. וגם עברת לגור בדירה בפנוויל במקום בבית האחווה שלך... האם יש משהו שאתה רוצה לספר לי?״ מסתבר שהוא החליט לענות אותי קצת לפני שהוא נכנס בי.
הוא רצה שאני אספר לו הכל בעצמי. שאתוודה. זו הייתה השיטה שלו תמיד. גם כשהייתי ילד ועשיתי משהו שאסור. הוא קרא לי למשרד שלו ונעץ בי מבט חמור סבר, ידיו שלובות על חזהו בזמן שחיכה שאתוודה. שנינו ידענו מה עשיתי אבל הייתי צריך לומר את זה בקול, לקחת אחריות. רק אז הוא גאל אותי מייסורי ונכנס בי במלוא העוצמה.
״התכוונתי להתקשר אליכם מאוחר יותר. לא רציתי להפריע לך בעבודה והעדפתי שאתה ואמא תשמעו את זה ביחד״ זו הייתה האמת. ידעתי שברגע שאפנה לעורך הדין של המשפחה זה רק עניין של זמן עד שאני אשרף על המוקד.
לא חשבתי שזה יקח פחות משעתיים.
״אז הקדמתי אותך. עכשיו אני רוצה לשמוע מה העניין״ לגמריי הצלחתי לראות בעייני רוחי את אבא יושב על כיסא המנהלים המאיים שלו, מאחורי השולחן המסיבי ידיו מכווצות וגופו מחומם מספיק כדי לנסות להרביץ לי דרך הטלפון.
״זוכר שטסתי עם חברים ללאס וגאס?״
״כן״
״אז... אחת מהחברים האלו הייתה החברה שלי והחלטנו שאנחנו מוכנים להתחייב זה לזו ו.. הממ... אנחנו... כאילו אני ואיזבל... הממ...״ פאק אני מגמגם כמו ילד בן שלוש.
״אתה ואיזבל עשיתם מה?״ אבא נבח מעבר לקו.
״התחתנו״ המילה יצאה מפי בקושי.
לדקה ארוכה שתיקה השתררה מעבר לקו. אבא שלי היה איש רציני וחמור סבר. אני והוא היינו שונים בכל מובן אפשרי. אבל בכל זאת כיבדתי ואהבתי אותו. הוא היה לוקח אותי ואת האחים שלי לטיולי דייג, מרוצי סוסים ולמרות שניהל חברה ענקית התעניין מספיק בחיינו כדי להטיל עלינו משמעת, להיות מעורב בחינוך שלנו, לחזור כל ערב בזמן לארוחת ערב ולא לוותר על אירועים משפחתיים בשום פנים ואופן. זה אולי לא אמר הרבה לאנשים אחרים אבל בחברה שבה גדלתי אבא שלי היה נחשב נס גלוי. שני ההורים שלי. היה להם אכפת. הזנחה והעלמת עין לא הייתה שיטת החינוך שלהם.
״אוי, מת׳יו ססיל לונגהורן מה אני אעשה איתך, ילד? מה?״ אבא נאנח עמוקות ולפני הנשימות הרדידות שלו הבנתי שהוא עצבני רצח.
״תראה אבא... אני יודע שזה בא בהפתעה אבל אני ואיזבל יחד כבר זמן מה. היא בחורה מבית טוב ומחויבות חשובה לה. אני עשיתי את הכיף שלי כמו שאתה יודע. רציתי את זה לא פחות. אנחנו מוכנים. דיברנו על זה. זו לא הייתה החלטה פזיזה״ שקרים. שקרים. ועוד פאקינג שקרים.
״טוב, מת׳יו... ברור לך שאני סקפטי שזה מה שקרה. למעשה אני זועם עלייך. אנחנו לא מכירים את הבחורה ובוודאי שלא מאשרים נישואים בגיל כל כך צעיר ולפני שסיימת את ההשכלה שלך. אני דורש שתגיעו לבית כדי שנוכל לדבר עם שניכם פנים אל פנים ולבחון את הסיטואציה. אני לא מוכן לקבל את זה בקלות. עשית הרבה דברים מטופשים בחייך אבל זה לא רק מטופש, זה הולך להשפיע עלייך לכל החיים. אני מובן?״ אבא אולי נשמע אסוף אבל מתחת למילים שלו רטט זעם שקט כמו גחלים לוחשות. לא רציתי להכוות.
״מובן״ הייתה המילה היחידה שיכלתי לענות.
״אנחנו מחכים לכם. אני אשלח לך את הכרטיסים בהקדם. תתפלל שאמא שלך לא תחטוף התקף לב כשאספר לה״ הוא חתם את השיחה.
״בסדר אבא״ בלעתי את רוקי בכבדות.
״נתראה, מת׳יו״ הוא ניתק את השיחה.
אני עמדתי במרפסת עוד דקה ונסיתי להזכר איך נושמים. זה היה אינטנסיבי. הולי פאק.
״איך הלך?״ טרייס נכנס למרפסת והושיט לי פחית בירה קרה.
״זוועה. הוא שולח לנו כרטיסי טיסה לקונטיקט״ הנדתי בראשי ולקחתי לגימה מהבירה.
״אתם תהיו בסדר. איז תרכך אותם״ הוא אמר בביטחון שאין לי מושג מאיפה הוא הביא.
״אתה לא מכיר את ההורים שלי. הם כמו אבוקדו שאף פעם לא מבשיל וכשאתה כמעט מתייאש הוא רקוב וכבר אין לך חשק לאכול אבוקדו לעולם״ אני מניד בראשי.
״המצב קשה אם עברנו למטאפורות של אבוקדו״ טרייס צחק.
״תאשים את ספנסר קלרמן... אני עוקב אחריו באינסטגרם והוא מעלה מלא משפטי מוטיבציה הזויים עם מטאפורות של אבוקדו״ אני מושך בכתפיי.
״כל גיבורי ההוקי מפנוויל הם קצת הזויים, אני מודה״ טרייס לגם מהבירה שלו עם חיוך משועשע על השפתיים.
טרייס לא טעה. גיבורי ההוקי מפנוויל בהחלט היו חבורה מוכשרת אך קצת הזויה. כולל הקפטנים האגדיים ביותר- לוק פרקינס ושיין קופר. זה היה חלק מהקסם שלהם.
״אני מקווה שנשרוד את זה, אחי״ נאנחתי בכבדות.
״איזבל קשוחה ממה שאתה חושב. תן לה קרדיט וגב״ טרייס עודד אותי.
״אתה לא מכיר את ההורים שלי״ העברתי יד בשערי בתסכול.
לפני שהוא הספיק לומר עוד מילה הטלפון של טרייס צפצף. החיוך על פניו הסגיר שמדובר בבחורה. בחורה שכנראה הזמינה אותו לפעילות של שעות אחרי הלימודים. או כמה שהילדים בימינו קוראים לזה- בוטי קול.
״הייתי שמח להמשיך את השיחה המדכאת הזו אבל שילה עם המרפסת הכי מרשימה שראיתי אבר זקוקה לשרותיי״ הוא חייך תוך כדי שהקליד תשובה.
״תהנה בשביל שנינו, טי״ מלמלתי.
סקס מזדמן? השיט הזה מאחורי. האם זה העציב אותי? פאק כן. הייתי רגיל להזדיין לפחות כמה פעמים בשבוע ועכשיו הדבר הכי קרוב לכוס שראיתי בעתיד שלי היה סצנות סמי עירום באיזו סדרת פנטזיה של HBO. תהיתי אם איזבל אי פעם תהיה מוכנה לעשות את זה. והאם נוכל להמשיך יחד אם לא נשכב אי פעם. זה היה כבד.
״אני אשתדל. נתראה.״
טרייס מיהר לעזוב ואני החלטתי להסיח את דעתי ולפרוק ארגזים כשברקע מוזיקת רוק בווליום אימתני. העברתי כך זמן מה עד שהטלפון שלי צפצף.