^נ.מ: דמיאן^
הוא הטיח אותי על קיר תא השירותים
אני מתנשף, שיכור מהריח שלו, המגע שלו..
אני רוצה עוד
עיניו סוקרות את גופי מבקשות להשחית אותי,
הוא יודע שזה לא בשליטתי כן? הלוואי והייתי רגיל, אולי אני צוחק על זה כל הזמן, אבל ציניות זה כלי שמשתמשים בו אך ורק כדי לפרוק דברים כואבים בגישה חיובית ומצחיקה. לא בחרתי להיות כזה. לא רציתי להיות כזה. אף פעם לא היו לי חברים. רק בגלל היותי הומו. אז שלא יחשוב לרגע שהכרחתי אותו לעשות את זה, כי זה בדיוק ההפך.
מהיום שראיתי אותו, ניסיתי להתעלם, להסתכל הצידה, ניסתי למחוק אותו ממחשבותי. אבל הוא פרץ פינמה, עקף את ההגנות שלי. עד כמה שניסיתי. עד כמה שיחלתי לשקט. התעלמתי מהרגשות שלי במשך זמן רב כל כך. אך לא עוד. כאן זה נגמר. מעכשיו אי אפשר ללכת אחורה. עד כמה שאני ארצה. הוא ישאר תקוע במוחי לנצח. גם לאחר המוות.
עיני שוטטו במעלה גופו בזמן שהוא רוכן לנשק אותי, שפתיו הרכות והחמימות מוצאות את שפתי והוא חודר את לשונו אלי בעדינות כאילו אני בובת חרסינה שבירה. כרגע אני ללא ספק יכול להתפוצץ. עורו החם מתחכך בעורי נשימותיו הכבדות מתפלחות על עורי
אני רוצה עוד
התשוקה אופפת אותי. לא עוזבת.
אני לא יכול יותר
אני חייב אוויר
אבל אני חייב להישאר
לא, אני זקוק אני צריך להישאר
אני רוצה להישאר.
אני צריך אותו כרגע
אני כל כך צריך
אני חושב שאני אמות אם הוא יעזוב אותי כרגע,
אני רוצה שהחום של שפתיו ישאר ככה לנצח.
כחותם של דבר כה אסור.
שהאוקיינוס הגועש בקרביי כל פעם שהוא מסתכל עלי יפסיק לנוע, עיניו הירוקות כפות עלי להישאר במבט אחד, אני יודע שאיני מסוגל לברוח יותר.
אני לא בטוח אם אשרוד אבל כשגופו צמוד לגופי מכניס את ידו מתחת לחולצתי גורם לקרביי ולליבי לעשות שתיי סלטות באוויר, זה קצת גבולי…
אני לא יודע מה יקרה מכאן
אבל דבר אחד אני יודע
וזה שאני כל כך רוצה להישאר
אני לא מסוגל ללכת ממנו
כריסטופר
^-^-^-^-^-^-^-^
פתאום משום מקום הוא נישק אותי
מ ה
באותו הרגע קפאתי במקומי, אהבתי את המגע שלו, את שפתיו הרכות, אהו כמה שהן היו רכות,
יכולתי ליפול לתוכן לנצח, להיעלם לתוך מקום מסתור שבו הכל מזכיר לי את כריס, הכל בריח של כריס, המגע החם והנעים הזה שתמיד מזכיר לי שמש חמימה ורוך. חיוך לבן חם אוהב, שתמיד מסתכל עלי. ואת אותה תשוקה שבועות בתוכי.
יכולתי לחיות חיים שלמים רק עם האדם הזה.
אבל אני חייב לקחת את עצמי בידיים.
אני חייב.
אחרת אני באמת אפול אל תוך זרועותיו ולא אצליח לצאת. קמתי כושל ובגמגום "אני.. אני מצטער.. תודה רבה על הפיצה היה טעים….. אני חייב ללכת, הדוד ודודה שלי בטח מודאגים נורא, הם לא ידעו שאר כל כך מאוחר" את מקבץ המשפטים הזה אמרתי תוך כדי בריחה כושלת מהמסעדה, סליחה, פיצרייה, אם כל הכבוד פיצרייה אולי לא מסעדה, אבל היא ללא ספק מגישה את האוכל הכי טעים שנודע בלוטות הטעם שלי. (אל תעלב כריס)
בכל מקרה, כשסוף סוף הצלחתי להסדיר את נשימתי בפתח הפיצרייה, המקום שבו כריס לא רואה אותי. נסתי על נפשי.
רצתי הביתה.
תכנית הבית של דוד שלי.
אבל זיבי. החדר שלי = הבית שלי.
טיפסתי במעלה הצינורות הישנים שנמצאים מעל לחלוני.
כנראה הרגשתי ממש במצוקה.. אני מטפס עליהם רק במקרה של בעיה אמיתית ופחד.
אוי לי.
נשמתי לרווחה ונעלתי את הדלת, אף אחד לא יכול לראות אותי יותר, לשמוע או לגעת בי.
זו הנחמה היחידה שלי בעולם הדפוק הזה
"הלו תום? אתה לא תאמין מה קרה"
^-^-^-^-^-^-^-^-^
מאז אותו היום בפיצרייה אני והוא לא מצליחים להתרחק יותר. אני לא מסוגל לשכוח. אז בהפסקות אנחנו מוצאים פינה מרוחקת בה אנחנו בטוחים דאף אחד לא יראה או ימתא אותנו יש לנו מקומות מפגש קבועים, והוא מודיע לי בפתקים קטנים שהוא שם בלוקר שלי
למען האמת תום אומר שמגיע לי טוב יותר מזה
למה הוא מתכוון?
מערכת היחסים המינית היחידה שהייתה לי אי פעם הייתה עם הדוד שלי
זה הרבה הרבה יותר טוב
אולי הוא מתכוון לזוגיות כמו בסרטים?
כולנו יודעים שזוהי זוגיות לא אמיתית
אני תמיד ידעתי שזוגיות זה דבר כואב.
מהריבים הרועמים של ההורים שלי.
ועד המחשבה על לאבד את כריס
זוגיות תמיד תהיה דבר כואב לא משנה מה יקרה.
לכן אסור לי להיות האחד שנפגע
אם אני יודע שאני עומד להיפגע זה אולי יכאב פחות, כי אני יודע שיש סוף להכל בסופו של דבר.
אני לא רוצה שזה יקרה.
לשם שינוי.
אני רוצה לקבל את הסוף הטוב.
גם אם הוא לא אמיתי.
אני זקוק לו.
הוא כמו אוויר לנשימה בשבילי, אני כל הזמן אומר,
בקרוב יהיה טוב יותר,בקרוב יהיה טוב יותר, אני כך הזמן מקווה, ומחכה. מיחל.
אני רק מחכה לסוף הטוב
שישטוף את העבר האפל שלי.
אולי רק מתחננן
גם אם אני יודע שזה לא עומד לקרות, כי אף אחד לא מקבל את הסוף הטוב.
אס למה שאני אקבל אותו?
^-^-^-^-^-^-^-^-^
חג מופלטות שמח💕
מקווה שאתם קוראים/ות את זה בשעה נורמלית ולא בפאקינג שלוש בלילה, בשעה שאני מעלה את זה בידיעה שיש מחר בית ספר.
לילה טוב💜
YOU ARE READING
protect you להגן עליך b×b
Romance^בכתיבה^ דמיאן הוא נער בן 16, יתום שגר עם הדוד והדודה המרושעים שלו, ואחותו הקטנה שרלוט, דמיאן עולה לכיתה י' בתיכון. מה קורה כשדמיאן פוגש את הבחור הכי מקובל בבית הספר? טריגרים: אלימות אונס קטעים מיניים הטרדה מינית אהבת בנים הומור ממש גרוע הומופובים...
