נ.מ: פרסי
הסתכלתי על אנבת' בעוד הדמעות יורדות מעיניי.
"בבקשה עזרה!! מישהו??" שאלתי את חבריי
הם יצאו מההלם.
"יש דברים בספינה, אבל אני צריך הרבה עזרה." אמר טוני
"כולם לכו איתו!! בבקשה!! מהר.."
הם הלכו.
העזרה בדרך.
"חכמולוגית שלי, בבקשה תגידי משהו.." אמרתי בקול חנוק מדמעות.
"פרסי.." אמרה
החזקתי את ידה המכוסה בדם.
המפלצות כבר מזמן התפוררו.
אני עשיתי את זה....אני מפלצת.
אני לא אשתמש בכוחות שלי שוב מעולם, אלה אם כן אלו מצבים כאלה.
"אנבת', את לא הולכת לשום מקום."
ליטפתי את פניה, וידי התמלאה בדם.
הם פגעו לה בראש.
הזונות האלה פגעו לה בפאקינג ראש!
"אני אוהבת אותך."
אני יודע שאלו רק מילים, אך לשמוע אותם גרם ללב שלי להתגלגל, להתקווץ, לעשות סלטות ולהתרחב.
עיניה נמלאו דמעות, והיא חייכה חיוך אמיץ ועצוב.
זה לא קורה.
"אנחנו נשארים יחד, חכמולוגית. תמיד תמיד. זוכרת? תחזיקי מעמד רק עוד קצת. העזרה בדרך."
ניסיתי להישמע הכי רגוע שאני יכול. בשבילה.
לא הצלחתי.
נישקתי אותה נשיקה קצרה.
שפתיה היו מתוקות ומוכרות, ותחושת חמימות הציפה אותי.
ניתקתי ממנה.
היא צריכה לנשום.
"..פרסי?"
"..מה חכמולוגית שלי?"
"תגיד לי שאתה אוהב אותי."
אני יודע לאן זה הולך.
היא..
הדמעות לא הפסיקו לרדת.
גוש ענק נתקע לי בגרון.
"..אנבת'.." אמרתי בקול חנוק
"בבקשה פרסי."
הדמעות זלגו בלי הפסקה.
זאת פרידה.
היא...נפרדת.
לא יכול ליהיות שזה הסוף.
לא ככה.
אחרי כל מה שעברנו?
"אנבת' שלי אני פה איתך. אני כאן. את לא לבד. רק אנחנו פה, ביחד. הכל בסדר. אף אחד לא הולך לשום מקום."
"פרסי.." היא התחילה להגיד אבל קולה נחנק מדמעות.
אני חייב להגיד את זה.
שלושת המילים, שישנו הכל.
תזכור את הרגע הזה פרסי, כי זאת הפעם האחרונה שהיא תיהיה חייה.
הפעם האחרונה שתדבר איתה.
"אני אוהב אותך." אמרתי
"כל כך אוהב אותך אנבת' שלי."
עיניה נעצמו לאט לאט בסיפוק, וגופה נרפה.
לא.
לא.
לאאאאאא!!!!!
אנבת' לא!!!
צרחתי צרחה שלא צרחתי כמוה בחיי.
עד טרטרוס שמעו אותה.
ראיתי בזווית עיני את כולם מגיעים, ולפי פניהם של כולם ראיתי הם הבינו.
הם הפילו את הדברים מידיהם ורצו אלינו.
אני הבטחתי לה שאנחנו נשארים יחד.
כשהיינו בטרטרוס, אמרתי לה שאני לא עוזב אותה. לא שוב.
הבטחות צריך לקיים.
"מה שווים חיים אם הם בלעדייך?"
הוצאתי את אנקלוסמוס שהופיע בכיסי, הורדתי את המכסה, וכיוונתי את חוד החרב לבטני.
החבורה..כולם, כולם קפאו מרוב הלם כשהבינו מה אני עושה.
הם רצו לעצור אותי, אבל זה אבוד.
זכרתי את ההבטחה שהבטחתי לה, ואני תמיד אזכור.
אנחנו נשארים יחד. תמיד.
דקרתי את עצמי.
פייפר צרחה ונפלה על הברכיים.
וכולם בכו מזיעזוע.
הקולות התחילו לדהות, ולא הרגשתי כלום חוץ מכאב.
כאב, כאב, ועוד כאב.
ידי נשמטה, ובכוחותיי האחרונים סובבתי את ראשי לכיוון אנבת'.
כשפניה היו מול שלי, הרשתי לעצמי לעצום עיניים, ולתת לחשכה להגיע.
_____________________________
אל תדאגו, יש המשך
בבקשה אל תרצחו אותי
_________
YOU ARE READING
מגנסXמחנה החצוייםXהנוקמים
Fantasyהספר מכיל: ⚠️ספויילרים למגנס צ'ייס 3⚠️ ⚠️ספויילרים לגיבורי האולימפוס 5 +פרסי ג'קסון⚠️ ⚠️ספויילרים לגורלו של אפולו⚠️ מה קורה כשסולאנג'לו פוגשים את מגנס ואלכס?? מה קורה כשמגנס ואלכס מגיעים למחנה?? אין לי מושג אבל אני מקווה שאף אחד לא ימות....שוב.. זה...
