תמיד ביקשתי ממך להבטיח לי,
לספר לי מילים יפות, שקרים.
כי חלק ממני נשבה לקסמך,
והחלק הזה נואש כדי להאמין.
ואולי הוא האמין, ואפילו לרגע.
אך הקסם מחזיק מעמד כמו כוס ישנה של יין.
וההשפעות מתחילות לפוג, ולפתע הכל כואב.
ואני כבר לא שיכורה מהפנטזיה,
ושום טעם לא יחליף את שלך,
לא, אין טעם שיחליף את שלך.
YOU ARE READING
אֲוִיר פְּסָגוֹת
Poetry״ רַק הַנּוֹשֵׁם אֲבַק דְּרָכִים יִזְכֶּה לִשְׁאֹף אֲוִיר פְּסָגוֹת״ תמיד למדתי לחיות במאבקים, מלחמות על גבי מלחמות כי האמנתי, שעבודה קשה תביא אותי לניצחון. למדתי לבחור את המלחמות שלי.
