לקחת משהו שהיה שייך לי,
השתלטת על חלל שהחשבתי כבטוח.
אתה צבעת את הקירות בצבעים שלך,
אתה הצפת את האוויר בריח שלך.
בכל פעם שאני נכנסת פנימה, ומנסה למצוא את עקבותיי בבית שהוא שלי.
אני רק מצליחה להרגיש את הצללים שלך מתרוצצים בביתי.
אני רק מצליחה להריח את ניחוחך, ולחיות מחדש את הזיכרונות שחלקנו.
אישרתי לך להיכנס ואתה יצרת כָּאוֹס בביתי.
ועכשיו, אינני מסוגלת לנקות את הבלגן שיצרת.
אני כבר לא מרגישה רצויה בביתי שלי.
אני כבר לא מצליחה להנות מהלבד, עכשיו שעזבת.
YOU ARE READING
אֲוִיר פְּסָגוֹת
Poetry״ רַק הַנּוֹשֵׁם אֲבַק דְּרָכִים יִזְכֶּה לִשְׁאֹף אֲוִיר פְּסָגוֹת״ תמיד למדתי לחיות במאבקים, מלחמות על גבי מלחמות כי האמנתי, שעבודה קשה תביא אותי לניצחון. למדתי לבחור את המלחמות שלי.
