חדרי הלב

פרק שלושים ואחת ~ העסקה ~

•איידן•

הייתי מותש.
סיימתי אימון ושכבתי על גבי מביט בתקרה.
הרצפה קיררה את גבי החשוף,
ניסיתי לחשוב.
אתמול חזרנו לארמון.
מדליין ואני נבדקנו רפואית ואז פרשנו לישון.
לא לפני שהמלך והמלכה היו בטוחים שהבת שלהם חיה במאה אחוז.
רק אז הלכנו לישון.
ביחד.
שוב.
במיטה שלה.
אבל כשהבוקר עלה היא הייתה מסוגרת ושקטה.
מיעטה לדבר איתי והתחמקה מקשר עין.
שמחתי על כך שמידי פעם משחררים אותי מהשמירה עליה.
הייתי צריך זמן עם עצמי לחשוב.
אני לא בן אדם שמתאהב בקלות.
אני לא בן אדם שנקשר לאנשים.
האדם היחיד שהיה לי חשוב בחיים כרגע זה ג'ייק.
ואז היא נכנסה לתמונה.
הרגשות שלי הפחידו אותי
אבל עוד יותר הפחיד אותי לא לדעת מה קורה איתה.
היו רגעים בהם הרגשתי שהיא סומכת עליי במאה אחוז אבל היו רגעים שהרגשתי כאילו היא רואה בי…
מפלצת.
וככל שהעמקתי לחשוב פשוט הבנתי שאני מזכיר לה אותו.
כן.
לא שאלתי אותה ישירות אבל היה ברור שזה העיניין.
אתמול, כששכבנו במיטה היא שכבה עם הגב אליי.
אז חיבקתי אותה מאחור.
היא נבהלה.
ומאז סירבה להביט לי בעיניים.
ואני הרגשתי שפישלתי שוב.
ידעתי שהיא מפחדת מדברים שהיא לא צופה מראש.
ידעתי שזה מזכיר לה את הלילה ההוא.
ובכל זאת לא זכרתי.
כעסתי על עצמי, הייתי מבולבל.
לעזאזל.
וגם התקיפה הטרידה אותי.
זה היה יותר מסתם מחאה של העם.
זאת הייתה קבוצת אנשים שממש שנאו את הנסיכה.
תהיתי מתי המלך או המפקד ירגישו בנוח לשתף אותי מה הולך.
כי משהו פה מסריח.
זה היה ברור.
דלת חדר האימון נפתחה ושמעתי את תיקתוק העקבים העדין והמוכר.
מיהרתי להתיישב והנחתי את הזרוע על ברכי.
"שלום הוד מעלתך." אמרתי בהיסוס והבטתי בה כשסגרה את הדלת והתקרבה אליי.
"היי איידן" קולה היה שקט.
עוצמה בערה מעיניה.
ידעתי שהיא באה לבקש ממני משהו.
או להגיד משהו חשוב.
על פניה היפות הייתה ארשת נחישות.
השיער השחור הארוך שלה היה אסוף לפקעת הדוקה על עורפה והיא לבשה שמלת סטן כחולה כשמי הלילה שנצמדה לגופה בצורה מושלמת.
היא התקרבה לאיטה ונעצרה צעדים ספורים ממני.
לא קמתי.
המתנתי שהיא תתחיל לדבר.
והיא אכן התחילה.
"למד אותי להילחם." היא לא דרשה.
היא ביקשה.
"סליחה???" לא טרחתי להסתיר את ההפתעה שלי.
"להילחם." היא חזרה "אני רוצה לדעת להגן על עצמי.
ואתה האדם היחיד שאני מוכנה שילמד אותי את זה."
הייתי כל כך מופתע שאפילו לא שמתי לב לרמיזה שלה על כך שהיא מרגישה מספיק בנוח לתת לי ללמד אותה דבר אינטימי כמו הגנה עצמית.
"את אומרת שאת רוצה שאני…" אמרתי באיטיות וקמתי "השומר שלך. אלמד אותך.. הנסיכה. הגנה עצמית."
"בדיוק." היא הינהנה במרץ.
עיניה ברקו בנחישות.
"את מבינה כמה זה אירוני" אמרתי ושילבתי את ידי "אני השומר ראש שלך, שאמור להגן עלייך ולדאוג שלא נשקפת לך שום סכנה אבל את רוצה שאני אלמד אותך להגן על עצמך."
"בדיוק." חזרה שוב ואז הוסיפה:
"אני רוצה לדעת להגן על עצמי איידן.
ולא כי אתה לא מספיק.
אתה מספיק ואני סומכת עלייך.
אבל בלילה ההוא לא היה שם אף אחד להגן עליי ולי לא היה דרך למנוע את זה.
ואתמול חטפת מכות בגללי, יכולת למות ולא הייתה לי דרך לעזור לעצמי.
אני רוצה לדעת להגן על עצמי גם כשלא יהיה מי שיגן עליי." היא סיימה את הנאום שלה ומבטה לא מש מעיני.
זה מצא חן בעיני.
התקדמתי אליה צעד.
היא לא נרתעה.
זה מצא חן בעיני עוד יותר.
"מה תתני לי בתמורה?" שאלתי בנימה חצי רצינית חצי משועשעת.
היא הרימה אצבע לשפתיה וגילגלה את עיניה כחושבת.
"הממ.. מה שתרצה."
"מה שאני ארצה?" שאלתי בחוסר אמון.
היא הינהנה "מה שתרצה."
הבטתי בפניה.
בעיניים החומות שנעצו בי מבט מתגרה.
ואז ראיתי שוב את הנמשים שלה ונשברתי.
"עשינו עסק" אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה.
היא בהתה ביד.
ואז לקחה אותה.
אבל במקום ללחוץ אותה היא קירבה אותה אל פיה.
ונישקה את כף ידי.
היה לי יבלות על כל היד מהאימון וההרמת משקולות.
אבל זה לא הרתיע אותה.
להפך.
היא נישקה כל קצה אצבע שלי.
ואז שמטה את ידי והכריזה.
"אני הולכת למצוא בגדים להתאמן. מיד אחזור"
היא הלכה ואני הבטתי בה ואז ביד שלי שהרגישה כאילו היא התחשמלה מרוב אהבה.
אכלתי אותה.
אכלתי אותה בגדול.

פרק נוסף יעלה היום❤️