אהובה

פרק 48

אני מנסה לשלוט על הנשימות שלי כדי שאני אהיה שקטה כמה שיותר אבל הקול של אבי ברקע מקשה עלי.

"לא קבענו פגישה" מתאו אמר בקול יציב ורגוע כאילו הוא לא מחביא את אחותו הקטנה בארון, "נכון, קיבלתי הודעה על פעולה חריגה ורציתי לשבת איתך לראות מה זה" אמר

"בוא נירד למטה, לבר או למשחק קצר של פוקר?" מתאו הציע והבנתי שהוא מנסה למצוא תירוץ לצאת מהחדר, "זה לא יהיה ארוך, נוכל לשבת אחר כך" אבא אמר ואבא קובע. שמעתי כיסא נגרר ואז הם התחילו עם הדיבורים המשעממים והלא מובנים.

הם דיברו במונחים שלא הבנתי אבל מה שהבנתי זה שזה לא חוקי, הם דיברו על הלבנת מיסים וגביית מחירים גבוהים יותר, קרבתי את ברכיי לחזה שלי וקברתי את ראשי מנסה להתעלם מהחרדה והפחד שפועם לי בכל הגוף.

אני לא בטוחה כמה זמן עבר, הרגליים שלי נרדמו וזה כואב מאוד אבל אני לא יכולה לעשות  רעש, עיניי מתחילות להיעצם כי בכל זאת השעה מאוחרת מאוד, כמעט בוקר כבר. אבל אני קופאת שאני שומעת את השם שלי.

"מה איתה?" מתאו שאל, "צריך לדאוג לה שוב, אחרי המפגש הקצר שלנו בניו יורק הבנתי שהחטיפה שלך לא עזרה בכלום, היא עדיין..." לא שמעתי מה אמר, אולי הוא לא אמר אבל זה כאב לדעת כמה אני מפריעה לו, אפילו שאני לא בסביבתו.

"אולי פשוט נעזוב אותה וזהו? אם תפגע בה זה יכול לפתוח מלחמה עם ניו יורק ואין לי זין לנקות אחרי הטעויות שלך שוב" מתאו אמר וכמעט השתנקתי מהדרך שדיבר אל אבינו, אותו אחד שהרביץ לי על זה שלא הסכמתי להחליף שמלה כי הוא טען שהיא חשופה מידי, (הייתי בת 10).

"תשמור על הפה שלך, אתה לא שואל אותי אם זה כדאי או לא אתה פשוט תפעל וזהו, אחרת אני אשלח את הרוצח הזה וזהו, יראה כמו תאונה וסיימנו עם זה" הקול של אבי החזיר אותי לזכרונות מפעם על כל הצעקות והריבים. המילים שלו חדרו בתוכי חור, הוא בחיים לא יאהב אותי.

"לא. אני אטפל בזה" מתאו אמר, וכל מה שרציתי היה לחזור למקום בטוח עם רפאל לאנה ולוקה.

פחד חדש החל לחלחל בי, מה אם מתאו עדיין עובד עם אבא שלי, אולי הוא מתכתב איתו או מדבר איתו בשקט או בקוד בלי שאני אדע והוא יבוא להרוג אותי? אני נושכת את שפתי התחתונה כדי לא להשמיע יבבה ואז אני נזכרת באקדח שבמגף שלי.

הרעש של כיסא נגרר על הרצפה דירבן אותי יותר, לקחתי את האקדח ביד רועדת וכיוונתי לדלת הארון, צעדים נשמעו מתרחקים, דלת החדר נפתחה ונסגרה, ואז הצעדים התקרבו אלי , החזקתי את האקדח חזק ויציב ככל שיכולתי עם ידי הרועדת.

ואז הדלת נפתחה ופרצופו של אחי נגלה בפניי, הוקל לי אבל לא הייתי טיפשה לא ידעתי מה לעשות, "מה את עושה אלי? תורידי את האקדח" אמר ואז הבנתי כמה טיפשי זה, הורדתי אותו לחיקי.