נק׳ מבט אלכס:
״באמת כיבית בשבילי את המזגן?״ שאלתי מובכת כשנזכרתי במילותיו.
״היה נראה שקר לך״ הוא אמר מבלי להסיר את עיניו מהדרך.
אני תוהה על מה הוא חושב כשהוא נוהג, אני מביטה בו מידי פעם, בלסת החזקה שלו, ברוחב גופו השרירי, הוא גבוה מאוד... קייט אומרת מטר תשעים, אני חושבת שקצת יותר, אני מגיעה לו עד הכתפיים בקושי. אני מביטה בעיניו הכחולות שמביטות על הדרך...
עיניים... ידעתם שעיניים מספרות הכל?! במבט אחד אפשר לדעת אם בן אדם משקר, אם הוא אומר את האמת, אם הוא בלחץ, אם הוא חושב, אם הוא פגוע, אם הוא שמח או עצוב, אם הוא טוב או רע. אני חושבת שלוגן בן אדם טוב, שעבר כל כך הרבה.
ובמבט אחד אפשר להתאהב במישהו... אני יודעת, זה קרה לי.
הכרתי אותו כשהייתי בת 16, שמו היה פיטר. פיטר דגרסי.
הוא היה אהבת חיי. בגיל 16 וחצי התחלנו לצאת כזוג, היינו ביחד בערך 4 שנים. הפרידה הייתה קשה וכואבת. מאז, הפרפרים מתו. לא התאהבתי, ואני לא מתרגשת מבחורים.
אני כן יכולה להידלק על מישהו פה ושם... אבל הריגוש עובר אחרי כמה חודשים קצרים. זה אף פעם לא אותו הדבר.
לא אותה ההרגשה. ואני לא יודעת אם אי פעם היא תחזור... אולי פספסתי את ההזדמנות שלי, אולי זה קרה במהלך ה-4 שנים האלו, או אולי אחרי.
---
״הגענו״ אמר לוגן והחנה את הרכב בסמוך לבית קרקע גדול.
הבית היה מהמם מבחוץ, המון דשא וירוק הקיפו אותו, דלתות הבית היו מעץ , גדולות מאוד וקירותיו מבחוץ היו צבועים בצבע שמנת כמעט צהוב בהיר והעמודים לבנים. לקחנו את התיקים שלנו מהרכב, לוגן לא נתן לי לסחוב את התיקים הגדולים, ולאחר ויכוח קל , בו שוב ציינתי שהוא שוביניסט, הוא הצליח להשתיק אותי בזה שהוא אמר ״תלמדי להבדיל בין שוביניסט לבין ג׳נטלמן. אני פשוט רוצה לעזור לך״ אחרי הרגשת אשמה נוספת, לקחתי רק את התיק הקטן שלי ושתקתי.
הגענו לדלת הענקית של ביתה של ג׳יין. חברתי מהקולג׳.
צלצלתי בפעמון ולאחר כדקה הדלת נפתחה.
״אלכסיה!״ היא קראה בצהלה. עזבתי את התיק ופרסתי את ידיי בפניה.
״ג׳ייני!״ קראתי והתחבקנו חיבוק ארוך שנקטע על ידי כחכוך בגרונו של לוגן שככל הנראה היה במכוון מפני שהחזיק את כל הדברים הכבדים בידיו.
״הו, סליחה, ג׳ייני תכירי, זה לוגן״ הצגתי את לוגן. ״לוגן, זו ג׳ייני, חברה שלי מהקולג׳״ אמרתי. לוגן השחיל את ידו במטרה ללחוץ את ידה.
אחרי ההיכרות הקצרה, ג׳יין מיהרה להראות לנו את בית האורחים שלה שנמצא ממש מעבר לגינה האחורית של ביתה.
בית האורחים הרבה יותר קטן מביתה של ג'יין, כמובן שאין תלונות, הוא בכל זאת הרבה יותר גדול מהדירה שאני מתגוררת בה... הוא בעל שתי קומות, למטה סלון קטן ומטבח ולמעלה חדר שינה עם מרפסת קטנה שירותים ומקלחת. היציאה מבית האורחים מובילה אל הגינה האחורית של ביתה של ג׳יין. בכדי לצאת אנחנו צריכים לעבור דרך ביתה.
״תרגישו בבית! אני אתן לכם זמן להתאקלם, אני מבשלת ארוחת ערב. תהיו אצלי עוד חצי שעה בסדר?״ אמרה ג׳יין.
״תודה רבה״ אמר לוגן והניח את התיקים על הספה הקטנה.
״בסדר ג׳ייני״ עניתי והיא נשקה שוב ללחי ויצאה.
أنت تقرأ
Take Me Anywhere
Romanceהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
