פרק 29 ~דילן~

3.9K 331 34
                                    


תודה רבה רבה על כל התגובות וההצבעות :)

סליחה על העיכוב!

תיהנו :)

~דילן~

"היי," אמרה עם חיוך קטן. "וואו, עברו שנתיים ולא השתנת בכלל. טוב, חוץ מהעובדה שגידלת זיפים והפכת לחתיך יותר."

לא הנעתי שריר בגופי. לא יכולתי, הייתי המום מדי. כל מה שעשיתי הוא לנסות לעכל את העובדה שדיאנה באמת כאן, עומדת למולי.

"דילן, תגיד משהו." אמרה בשקט כשהיא מעבירה את ידה בשיערה השחור החלק.

"מה-מה את עושה פה?" שאלתי מבולבל.

"התגעגעתי אלייך. אני יכולה להיכנס?" שאלה.

"אני לא חושב שזה רעיון טוב," השבתי בקול קר.

"בבקשה, עברתי את כל הדרך הזאת רק בשבילך." אמרה במבט מתחנן.

בלית ברירה פתחתי את הדלת לחלוטין ונתתי לה להיכנס פנימה.

"דיאנה, מה את עושה פה?" שאלתי לאחר שסגרתי את הדלת והסתובבתי לכיוונה.

"אמרתי לך, התגעגעתי אלייך." חזרה.

"אחרי שנתיים נזכרת שאת מתגעגעת אליי?" שאלתי בתמיהה.

"אני יכולה לשבת?" שאלה ופנתה להתיישב על הספה.

גלגלתי עניים והתיישבתי למולה בעודי משלב ידיים ונשען על המשענת שלצד הספה.

"תראה דילן, אני יודעת שזה נראה מוזר שאני באה אחרי שנתיים ואומרת לך שהתגעגעתי אליך-" התחילה.

"מאוד מוזר!" קטעתי אותה.

"אבל זאת האמת." אמרה.

"מה קרה? חבר שלך עזב אותך אז באת אליי?" שאלתי בזלזול.

"לא, אני עזבתי אותו. עזבתי אותו כי הבנתי שאני בחיים לא אוכל לאהוב אותו כמו שאני אוהבת אותך." ענייה נצצו לעברי.

"אם נפרדת ממנו כי חשבת שיש לך איזשהו סיכוי איתי- טעית בגדול." השבתי באדישות.

"אתה לא מתכוון לסלוח לי אף פעם? אני טעיתי, אני יודעת שטעיתי ואני מצטערת על זה, אתה לא מבין עד כמה אני מצטערת על זה." אמרה בכוונה.

"מאוחר מדי." אמרתי בנוקשות.

"בבקשה תנסה להבין אותי..." התחילה.

"להבין אותך? להבין את העובדה שלא האמנת לי, לחבר שלך, והעדפת להסתמך על שמועות?! להבין את העובדה שבגדת בי בזמן שישבתי במעצר?! את באמת מצפה שאני אבין אותך?!" שאלתי בכעס.

"לפחות תנסה, תחשוב על זה, אם אותי היו מאשימים בפרשה הזו, אם אצלי היו מוצאים סמים בלוקר, אם גם אותי היו עוצרים, לא היית חושד בי, אפילו לא טיפה?" שאלה על סף דמעות.

הזדמנות שנייה לאהבהWhere stories live. Discover now