שלושה ימים אחר כך.
היום השתחררתי מבית החולים. אימא ואבא שלי מעל למגוננים עליי, הם לא נותנים לי לעשות כמעט כלום בעצמי. כן, עדיין כואב לי והיה לי תחבושת מסביב לראש אבל אני חושבת שהכאבים החזקים יותר החלימו בזמן שהייתי מחוסרת הכרה למשך יותר משבוע.
לפני חצי שעה הגענו הביתה ואני בדיוק יוצאת מהמקלחת. הוצאתי לי בגדים לפני והם מונחים לי על המיטה. אני לוקחת אותם ומתלבשת. כשסיימתי תליתי את המגבת על הדלת של חדר המקלחת ונכנסתי שוב פנימה.
השארתי את הדלת מעט פתוחה כדי שהחום יצא ושהאדים במראה יתחילו להעלם. לקחתי את המסרק שלי והתחלתי להסתרק, מסירה את הקשרים בשערי. זה לוקח לי יותר זמן משציפיתי. הדלת מתחילה לחרוק וכשאני מסתכלת הצידה היא בדיוק נסגרה מעצמה.
כיווצתי את גבותיי בבלבול אבל החלטתי להניח לזה, כשסיימתי להסתרק פתחתי את הדלת ויצאתי מחדר המקלחת.
ברגע שיצאתי מהחדר כבר יכולתי להריח את ריח האוכל הטעים של אימא שלי. חייכתי וירדתי למטה, מתקדמת אל המטבח. אני רואה את אבא שלי יושב בשולחן האוכל וקורא עיתון, אימא שלי עומדת מול הכיריים ומבשלת.
שניהם מרגישים בנוכחות שלי ומסיטים את מבטם ממה שעשו אליי. אילצתי חיוך קטן והתיישבתי עם אבא שלי בשולחן.
"איך את מרגישה מותק?" אימא שלי שאלה.
"אני בסדר." עניתי.
"לקחת את הכדורים שהרופא הביא לך?" אבא שלי שאל.
"אני לא חושבת שאני צריכה אותם." עניתי ונשכתי טיפה את השפה התחתונה שלי.
"תיקחי את מה שהוא הביא לך. זה רק בשבילך, לבריאות שלך." אימא שלי אמרה.
"בסדר. אני אקח." אמרתי, מנפנפת אותה מאחר ואם אגיד לא היא לא תפסיק לחפור לי. אני לא מתכוונת לקחת מהכדורים האלה כי אני לא חושבת שאני צריכה אותם ואני לא רוצה להכניס לי סתם דברים לגוף.
כמה דפיקות בדלת נשמעו. נעמדתי במהירות והודעתי להורים שלי שאני אפתח. התקדמתי אל הדלת וכשפתחתי אף אחד לא היה שם. כיווצתי את גבותיי בבלבול ויצאתי החוצה כדי לבדוק מי זה. או שסתם ילדים דפקו על הדלת וברחו.
הסתובבתי והתכוונתי להיכנס חזרה אבל הדלת נסגרה עליי בטריקה. צווחתי בבהלה ופערתי את עיניי. מה לעזאזל?
התקדמתי אל הדלת ופתחתי אותה. נכנסת חזרה הביתה וסגרתי אותה אחריי. "מי זה היה?" אימא שלי שאלה מהמטבח.
"ילדים דפקו וברחו." תירצתי לה והתקדמתי חזרה אליהם למטבח.
חצי שעה אחר כך האוכל כבר היה מוכן ואנחנו כולנו יושבים מסביב לשולחן. סופי התקשרה ושאלה אם היא תוכל לבוא בערב, כמובן שהסכמתי. אני רוצה שהיא תבוא.
