Always - Season 1

פרק 2

"שיטטט" פלט ניר, כשניסה לפתוח את דלת החדר 131 בפעם האלף ללא הצלחה .
"תביא אחי" נשמע קול עבה וצרוד מאחוריו.
ניר הסתובב והבחין בבחור גבוה לא פחות ממנו , שיערו היה שחור עיניו היו בצבע חום בהיר , הוא לבש חולצה שחורה וג'ינס בהיר.
"קח, נאבקתי עם זה מספיק" מילמל ניר. המסכן ניסה במשך חמש דקות לפתוח את הדלת הארורה, אך היא סירבה לשתף עימו פעולה.

הבחור שהצטרף לקח את המפתח מידו, הכניס לדלת , סובב ולאחר שניות אחדות פתח את הדלת. צחוק מתגלגל יצא מפיו כשראה את פרצופו הזועם של ניר.
"מ-מה הוא היה תקוע לפני שנייה!" צעק ניר ופלט צרור קללות בעודם נכנסים לחדר.
"לא נורא בן אדם, פעם אחרת״ ניסה להרגע אותו.
"ניר" מיהר לתקן, ״לא בן אדם, קוראים לי ניר״ הוא הציג את עצמו בדרך אגב.
"עומר" הגיב מיד אחריו ולחץ את ידו על חברו החדש לחדר.
כל אחד מהם הלך לפרק את מזוודותו.

לאחר כמה דקות הצטרף אליהם עוד בחור, בלונדיני בעל עיניים כחולות שהרכיב משקפיים עם מסגרת שחורה דקה והציג את עצמו בשם דור.

****************************

שי ומאי התקדמו במסדרון לעבר חדרן, אך נעצרו כשפגשו במדרגות הארוכות שחסמו את דרכן. "איך אני אמורה לעלות את כל זה, זה נראה פאקינג אלפיים מדרגות וזה עוד במקרה הטוב" סיננה שי בחוסר סבלנות ובלי לשים לב בעטה במישהו.
היא הרימה את ראשה כדי למצוא את הקורבן שנאלץ לשלם עבור העצבים שלה. הוא היה גבוה כל כך.
שי המסכנה שבקושי נשקה למטר 60 כמעט שברה את הצוואר כדי להסתכל עליו !!
הוא לבש גופייה כך שהשרירים שלו בלטו, שיערו היה בלונדיני ועיניו בגוון ירוק דבש משהו באמצע .

"איה" הוא קרא וחיוך נבוך התפרש על פניו. "א-אוי אני מצטע-" היא התנצלה במהירות. הוא מיד קטע אותה "זה בסדר, זה לא כאב הייתי ציני". השניים התחילו לפתח שיחה ולהכיר אחד את השנייה ומאי הרגישה הרגישה מיותרת, גלגל שלישי היא  חשבה לעצמה.
אבל היא ניסתה לשכנע את עצמה שעליה להיות שמחה בשביל השותפה העתידית שלה לחדר.

"אני חושבת שאני אזוז לחדר שי" מילמלה בשקט כשעצרו במקום והמשיכו לדבר כבר יותר מדי זמן. היא קיוותה בליבה שהיא לא הורסת להם את הרגע. "ל-ל-לא" ענתה שי. היא מיד פנתה אל הבחור שהתגלה בשם דניאל במהלך השיחה ואמרה "אני מצטערת על הבעיטה אני חושבת שאנחנו נזוז ,נדבר?".
"כן בטח" הוא השיב. "רק את המזוודות , תנו לי לעזור לכן לעלות אותן" הוסיף וחיוך קטן עלה על פניו. השתיים שהתמוגגו מיופיו של דניאל רק בהו בו בחיוך ומרוב מחשבות שכחו להגיב.

"אני מניח שזה כן?" הוא שאל ובלי לחכות לתשובה לקח את שתי המזוודות איתו במעלה המדרגות. "תודה" פלטו השתיים נבוכות וסמוקות, דניאל הנהן שלח אליהן חיוך ועזב.

כל הדרך לחדר פיטפטו זו עם זו וניסו להכיר טיפה יותר טוב.
"98 ,99, 100 ,101 , 102, הנה זה!" צעקה מאי בהתלהבות , היא הייתה נרגשת בחיים לא ישנה מחוץ לבית ובטח שלא לכל כך הרבה זמן.
השתיים נכנסו לחדר ומצאו שם את השותפות שלהן לירון ומיכל .