Between life and death

פרק 4-ורבנה

דפיקה בדלת העירה אותי ממחשבותיי.
פתחתי את הדלת ומולי עמד סבסטיאן.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי תוך כדי שאני מנגבת את הדמעות שהיו על לחיי.

"היית מוזרה היום, רצת בריצה מהכיתה".
"אז באתי לבקר "הוא אמר.
"אפשר להיכנס?" הוא שאל.

באתי לסגור את הדלת שבדיוק ידו עצרה את הדלת מלהיסגר.
כאב חזק תפס אותי החזקתי את ראשי בחוזקה, מרגישה שהוא עומד להתפוצץ כל רגע.

~חזיון~
ראיתי אנשים במקום שכולו לבן.
"תיזהרי מימנו" הם אמרו.
"תיזהרי מימנו הם חזרו שוב ושוב על המילים.
דם התחיל לזלוג מפיותהם, נירא שכל פעם שהם מתאמצים הם נחלשים ומאבדים דם.
המילה האחרונה שהם הצליחו להגיד "הוא לא מי שאת חושבת שהוא".
ואז זה פשוט הפסיק.

"את בסדר?" הוא שאל.
הוא ניסה להתקרב, אבל משהוא עצר אותו.
"כן"עניתי מחזיקה את ראשי המסוחרר.
וסגרתי את הדלת בטריקה.

שאלות רבות הציפו את ראשי.
'למה האנשים האלה הזהירו אותי מימנו?'.
'למה התחיל לרדת להם דם מהפה?'.
'ומה הכוונה הוא לא מי שאת חושבת שהוא?'.

~נקודת מבט של סבסטיאן~
הלכתי אלייה הביתה כי היא סקרנה אותי.
במסיבה לא הצלחתי לכפות עליה כמו שאר האנשים.

היא מיוחדת,והעיניים שלה אפשר לצלול בתוכן. עיניה הכחולות ושערה השחור הגולש על כתפייה.

'זה מרגיש כאילו אני מתאהב בה' אמרתי לעצמי.
'לא אני לא יכול ,אסור לי!'
'זה לא יגמר טוב' אמרתי לעצמי.
'אני מפלצת אני אפגע בה'.
היא כל כך עדינה,והריח שלה כל כך חזק,אני מתקרב ואני מרגיש את הדופק שלה פועם בחוזקה.

אסור לי להיסחף! אני לא אשלוט בעצמי.
'הדם שלה על שפתיי והטעם הטוב ,רק עוד טיפה טיפה קטנה' אמרתי לעצמי.
אבל הדם זה כמו סם אתה מתחיל ולא יכול להפסיק.

אני אפגע בה אני לא מסוגל.
אני צריך להתרחק מימנה,אני מסוכן אני מפלצת. שוב אמרתי את המילה הזאת ודמעות קטנות ירדו לי מלחיי.

אני מרגיש שאני מכיר אותה, כאילו נפגשנו כבר בעבר,אבל זה לא הגיוני ,את פניה בחיים לא הייתי שוכח.
כל מה שרציתי זה להתקרב עלייה להיות איתה ,ברגע שהיא תגלה מה אני היא תפחד ותברח.

***
"בבקשה" היא התחננה שדמעות שוטפות את פניה.
הרעב השתלט עלי ותוך שניות התנפלתי על גרונה.

כפייתי עלייה לשכוח.
הסתכלתי עלייה בעיניים ואמרתי"את לא תזכרי את זה".
"כל מה שתזכרי זה שהלכת לרכב, ונסעת הביתה "אמרתי.
שפתיי נשקו את צוארה מרפות את הפצעים. תוך שניות אחדות לא היה סימן לאותה דקירה.

נעלמתי,מלקק את הדם שנשאר על שפתיי.
"אינה אתה" אמרה קרוליין.
הסתובבתי לכיוונה.

"שוב הלכת לצוד,זה מסוכן!" היא אמרה.
"דיי קר את יודעת שאני לא יכול ליזון מדם של חיות" אמרתי.
"אבל למה?" היא שאלה במבט תמים.
"זה מחליש אותי,ואת יודעת יותר טוב מימני שאנחנו בסכנה".
"אני לא יכול להסתכן שינסו להרוג אותי ,ואני חהיה חלש להתגונן".

"אני לא יכולה אם המרדף הזה יותר!"
"כבר 300 שנה אנחנו בורחים".
"הפעם אני נשארת סבסטיאן!"
"ולא אכפת לי מה תגיד!" שפתיה ירקו עלי את המילים בכעס. כעת פרצוף רציני התנוסס על פניה .

"אוקי בסדר נשאר, אבל חייבים להוריד פרופיל" אמרתי.
היא צחקה ואמרה "אתה זה שעושה בעיות".
"אווי שחכתי לשאול אותך איך היה לך בבית ספר? ,מצאת את הבחורה היא שאלה ?".

"כן.." אמרתי "וו..."היא אמרה .
"אני לא יודע ,יכול להיות שהיא הייתה על ורבנה בגלל זה ".(ורבנה-צמח נגד ערפדים)

"אני אומר לך יש משהו בבחורה הזאת, משהו מיוחד אני חייב להתקרב אלייה" אמרתי.
"לא שלא תעז!" היא אמרה .
"פרופיל נמוך היא אמרה זוכר?"

"קרוליין היא לא יוצאת לי מהראש,אני חושב שאני אוהב אותה " אמרתי.
"אתה תסתכן את תחשוף את עצמך"היא אמרה.
לא הקשבתי לה והלכתי.

היי (:
מה דעתכם על הפרק?
מה דעתכם על הדמויות עד עכשיו?
אשמח שתגיבו את דעתכם על הפרק ועל הסיפור בכללי.
ואל תשכחו לדרג כמובן חחח(: