פרק 27

1K 63 41
                                    

פרק 27
-סולחת ומודה לך

כעבור 10 שעות

נקודת מבט כללית:

האווירה הייתה מתוחה. מתוך המכונית יצאו ההורים של אמה, שירדו בראש מורכן. אחריהם יצאה גם וולנטיין, ואדוארד, וכולם היו לבושים שחור.
האווירה הייתה אפלה.
אף אחד לא דיבר.
הייתה דממה.
הדממה של המוות.
כולם הרגישו את הרוח שהייתה באזור. הערפל כיסה את כל המקום, הכל התנהג כצפוי- כייאה לבית קברות. כולם נכנסו דרך השער. הולכים בטור. אף אחד לא הוציא הגה מפיו. וולנטיין, רק שלחה את ידה לעבר אביה של אמה, כדי לנחם אותו. אך הוא לא השיב והמשיך ללכת, לעבר המצבה שכולם חיפשו. הקול היה אפור, חשוך וקודר.
היו אלפי מצבות, עם המון שמות ושנים. אף אחד מהם לא חשב שהוא יצטרך להגיע בשלב כזה לבית הקברות.
מסביב לכמה קברים, עמדו אנשים בוכיים, עם זריי פרחים.
שום קול לא נשמע, חוץ מהקול של הבכי, וכמה אנשים שדיברו לשבח המת.
כולם הגיעו ונעמדו מול המצבה הגדולה. המצבה שהם חיפשו.
אדוארד הרכין את ראשו,
וולנטיין פרצה בבכי.
"אני לא רוצה שהוא יהיה פה" אבא של אמה אמר, והסתכל במבט כועס על אדואטרד. "מגיע לו להיות פה" וולנטיין אמרה, ושמה את ידה על כתפו של אדוארד.
וולנטיין היא כזאת- מיוחדת . היא תמיד מצליחה להבין את האחרים לא משנה מה הם עשו. ובגלל זה היא רגישה כזאת. כולם נעמדו מול הקבר, ואדוארד שם זר פרחים על המצבה. אביה של אמה נעמד, והוציא מכיס חליפתו פתק קטן. הוא פתח את הפתק והחל לקרוא:

ילדה שלי. אני מצטער על כל העוול שעשיתי לך. לא היה מגיע לך לסבול כך, ובטח לא בגללי. למרות מי שאת היית, ומה שעשית אנחנו נזכור אותך. אנחנו לא נשכח ואנחנו מבינים אותך. רציתי להגיד לך את מה שאף פעם לא אמרתי לך. וזה שגם אם אולי לא ראית את זה, אני אהבתי אותך. מאוד."
הוא קיפל את הנייר חזרה ודמעה קטנה גלשה על לחייו. והוא הקריא בקול שקט את מה שהיה כתוב על המצבה:
"אן ג'ונס 1989-2016"

10 שעות לפני

נקודת מבט טום

"אמה היא .. היא בסדר" הוא אמר .
"כמובן שיש נזקים. היא שברה את הרגל ואת היד וסדקה את אחת מהצלעות שלה, אבל חוץ מזה הכל בסדר."
"היא ניצלה מזה בנס" הוא הוסיף.
"אך לעומת זאת .. אן ... לא הצליחה לשרוד. אמה נפלה עליה, ולכן זה ריכך לה את נפילתה , אבל אן לא הצליחה לשרוד נפילה מגובה כזה, היא קיבלה מכה בראש. אנחנו מצטערים ..." הוא אמר וראיתי איך אבא של אמה מצתמרר, הודיעו לו כרגע שאחת מבנותיו נפטרה. אבל אני לא יכולתי לא להראות את שמחתי- אמה בסדר. ו
ולנטיין נגשה לנחם אותו, בזמן שאני השתחררתי מכל הלחץ שהיה.
"אפשר להכנס לראות אותה ?" שאלתי את הרופא.
"היא כרגע ישנה, אז לא" הוא אמר . והלך. פעם אחת אני יעשה מה שאמה אמרה, ואסתכן. חשבתי לעצמי ונכנסתי לחדר שלה בלי שאף אחד ראה. היא נראתה כולה חבולה. כל פניה היו מלאות חבלות, ידה ורגליה היו חבושות ושערה היה מבולגן. למרות שלא משנה מה קורה לה היא תמיד נראית יפה. היא עדיין יפה. ליטפתי את פרצופה, מה שגרם לה לקום ולפלוט אנחה של כאב.
"סליחה" לחשתי לה.
"מה .. מה קרה ?" היא שאלה וניסתה להזיז את ידה, אך לא הצליחה . וראיתי על פניה הבעה של כאב.
"את לא זוכרת ?" שאלתי.
"כן, אני זוכרת שעמדנו על הצוק ואז .. ואז ..." היא אמרה מנסה להפעיל את ראשה ללא הצלחה.
"אן, או כמו שאת קראת לה 'פרצוף תחת' קפצה יחד איתך מהצוק" אמרתי לה.
"אן נפטרה, אמה" אמרתי .
"אבל מה שחשוב שאת בסדר עכשיו. את נפלת על אן, וזה הקל לך את הנפילה. היא לעומת זאת, נפלה על האדמה וקיבלה מכה חזקה בראש ... את לא" אמרתי.
"אז .. היא הצילה אותי, בעצם" היא אמרה . "זו דרך אחת להסתכל על זה" אמרתי.
"ואני נמצאת עכשיו בבית חולים ?" היא שאלה.
"כן" אמרתי . והיא ניסתה להתיישב, עזרתי לה.
"למה הכל פה כל כך לבן ? ומה לעזעזל אני לובשת ?" היא אמרה וחייכתי כשראיתי שאמה חזרה לעצמה לגמריי.

כעבור 10 שעות

נקודת מבט כללית

דרך השער נכנסו גם טום ואמה, כאשר הוא מסיע אותה על כיסא גלגלים. וולנטיין ניגשה לחבק אותה, אך ניזהרה לא להכאיב לה. טום וולנטיין לקחו אותה ביחד ליד הקבר של אן. "אן, או פרצוף תחת, מאיפה להתחיל ?" אמה שאלה, כשהיא ניצבה על יד הקבר שלה. "מההתחלה שנאת אותי ואני שנאתי אותך. אבל לא הבנתי למה" היא אמרה, וטום הניח את ידו בעדינות על כתפה כדיי לגרום לה להרגיש בטוחה.
"היית מתעללת בי, ואף אחד חוץ מוולנטיין לא האמין לי".
"רק בימים האחרונים הבנתי למה"
"בימים האלה סבלתי הכי הרבה- גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית." היא אמרה. "גיליתי שאבא שלי הוא לא מי שחשבתי שהוא, שהוא שיקר לי כל חיי" אמה אמרה והסתכלה על אביה שהרכין את ראשו מבושה.
"ובנוסף לזה שהכת אותי, וגרמת לי גם לגלות שאדוארד, מי שהיה איתי מאז שהייתי קטנה, לא היה אמיתי. שהכל היה שקר" אמה אמרה והסתכלה על אדוארד, שגם השפיל את מבטו.
"את פוצצת את הבועה שחייתי בה. גרמת לי להגיע לעולם האמיתי"
"יש לי שתי דרכים להסתכל על זה- אני יכולה להסתכל על זה כמו אמה הישנה, אם הייתי כמו אמה של פעם, לפני שהיא הגיעה למבא ופגשה אותך, סביר להניח שלא הייתי פה עכשיו בכלל. הייתי מכחישה את כל המצב עם סיבוב בקניון, ומתעבת אותך עד לסוף חיי" אמה אמרה.
"אבל היום אני כבר לא האמה הזאת. המקום הזה שינה אותי. ובזכות חברה שלי, וולנטיין, למדתי להסתכל קצת על הדברים בצורה אחרת- להסתכל על חצי הכוס המלאה" אמה אמרה.
"אני מעריצה אתה התכונה הזאת רצלך, וולנטיין. ואני מצטערת על כל מה שעברת בגללי, זה לא היה מגיע לך. ואני אשמח אם תוכלי לסלוח לי." אמה אמרה והסתכלה על וולנטיין שחייכה אליה. מבחינת וולנטיין, הן כבר ממזמן חזרו להיות חברות.
"אז אם אני מסתכלת על זה בדרך של וולנטיין, אני יכולה להבין אותך"
"למרות שחייתי בבועה, ולא הייתי מודעת למצבם של האנשים- אני עדיין יכולה להבין אותך" .
"אני מבינה את השנאה שלך כלפיי ואני מבינה למה עשית את כל מה שעשית לי. ואני סןולחת לך על זה . אני סולחת לך על ה שהתעללת בי, שהכת אותי, ששלחת את אדוארד מגיל קטן כדי לשבור אותי. אני סולחת לך על זה. ולמה ? כי אני יודעת שאני לא אשמה. אני לא בחרתי להיוולד. אני לא בחרתי שכל המצב הזה יקרה. ואני יודעת שאני לא אשמה. אבל אני מבינה איך את רואה את זה, ועצוב לי שאת רואה את זה כך. כי אולי זה נשמע קצת אנוכי לומר את זה, אבל את פספסת אותי. היית כל כך עסוקה בלהאשים אותי, ופספסת את כל הקשר שהיה יכול להיות ביננו. קשר של אחיות." אמה אמרה.
"וחוץ מזה, את הפלת אותי מצוק, אבל אפשר להסתכל על זה גם בדרך שונה- את הצלת אותי"
"אם לא הייתי נופלת עלייך, סביר להניח שכולם פה גם היו בוכים על הקבר שלי. אז אם כך, תודה אמה אמרה.
"אני סולחת לך ואומרת לך תודה, אני סולחת לך על זה שהתעללת בי, שהכת אותי וששברת אותי פיזית ונפשית- ואני מודה לך על זה שניפצת לי את הבועה, וגרמת לי לראות את האמת. על זה שגרמת לי להיות חזקה, על זה שגרמת לי להכיר את עצמי אחרת. ואני מודה לך, על זה שהצלת את חיי. לכן, אן , או פרצוף תחת, אני סולחת לך ומודה לך"

היי
טוב אז זה היה הפרק לפני אחרון
אם יהי הרבה הצבעות ותגובות , אני אעלה את הפרק האחרון מחר או אולי אפילו היום - זה תלוי בכן :-)
פסח שמח ושבת שלום

mistakeWhere stories live. Discover now