-נ.מ ליטל-
תחבתי את האוזניות לכיס הג'ינס שלי. נעלתי את הנעליים הלבנות שלי וסידרתי את חולצתי. פסעתי לדלת ביתי ופתחתי אותה.
"לאן, גברת?" אמי הופיעה פתאום. הסתובבתי אליה בלית ברירה.
"ל..."
"ליובל?"
"לעדי". אמרתי לבסוף.
"אז בואי, אני אסיע אותך". הציעה באדישות.
"לא צריך, באמת..."
"אל תשקרי לי, לאן את הולכת?"
"לעדי". התעקשתי. אני שונאת לשקר להורים שלי.
"אז למה אני לא יכולה לקחת אותך?" שאלה בהרמת גבה.
"אני יכולה להסתדר לבד". סיננתי. התכוננתי לצאת אך אמי תפסה בי.
"ממוש, אני מבינה שאת אוהבת אותו ו..."
"אוהבת?" גיחכתי בבוז. "זה הרבה יותר מאוהבת, אימא, את לא מבינה כמה היה לי כיף איתו וכמה אני מאוהבת בו".
"הוא לא בשבילך". אמי הסבירה בדאגה. נשפתי אוויר מפי.
"יש בנינו ארבע שנים בקושי".
"זה לא הפער, מתוקה".
"אז מה זה?" רקעתי ברגלי. אם זה לא ההפרש, למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד? למה תמיד ההורים המציקים שלי חייבים להתערב לי בחיים?
"חזרי לחדר שלך". ביקשה וסימנה עם ידה לכיוון חדרי.
"לא רוצה", בפעם הראשונה התנגדתי. "אני הולכת אליו". קבעתי והתכוננתי לצאת שוב.
"ליטל, את לא הולכת לשום מקום!"
"ליטל!"
---
דפקתי על הדלת פעמיים. הלב שלי דפק חזק, כל כך חיכיתי כבר לראות אותו.
"ליטל?" יובל העלה חיוך כשראה אותי. לא עצרתי את עצמי ופשוט פרצתי בבכי.
"יובל..." ייבבתי וחיבקתי אותו חזק. הלב שלי כאב כל כך חזק, לא הצלחתי להחזיק את עצמי. אני לא יכולה לתאר בכלל איזו סערת רגשות השתלטה עליי.
"מה יש, יפה שלי?" הוא ליטף את שיערי. הוא הרים אותי על ידיו כמו כלה ופסע אל הספה בסלון. מחיתי את דמעותיי. התיישבתי על הספה ויובל התיישב לידי.
"מה קרה?" שאל בבלבול וניגב את פניי.
"אני מצטערת שלא עניתי לך..."
"למי אכפת ממני? שאלתי עלייך". קטע אותי בתקיפות. "למה את בוכה?"
"ההורים שלי, הם..."
"מתגרשים?"
"לא".
"נפרדים?"
"לא, הם..."
YOU ARE READING
Was it a mistake?
Romanceהיא- בחורה קלילה וחמודה, מצחיקה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון, בת 18, מנהריה. הוא- בחור צ'ארמר וכובש, שטותניק ורגיש, עומד להשתחרר מהצבא, בקרוב בן 22, מאשדוד, מתגורר בתל אביב. האינטרנט- מה שמפגיש בניהם ומצמיח אהבה טהורה חסרת מעצורים. השאלה היחידה היא...
