פרק 1:
"סבסטיאן לאן אנחנו הולכים"?
"סבסטיאן"? משכתי בחולצתו אך סבסטיאן לא ענה, והמשיך ללכת כאשר ידו מחזיקה בידי.
"סבסטיאן" שוב קראתי בשמו.
אך הפעם הוא כן עצר והוריד את ראשו כלפי מטה בכדי להסתכל עליי.
"אמילי" הוא קרא בשמי אך לא ידעתי למה.
"אמילי שלי, את עוד קטנה בשביל להבין את כל מה שאני עושה כרגע אך כל מה שאני עושה ואעשה, הכול בשבילך".
וכך המשכנו ללכת הלאה והלאה מבלי שידעתי לאן.
-הווה-
"שעון מעורר ארור".
קמתי וכיביתי את השעון שכבר מורה על השעה 7. יש לי בדיוק עוד שעתיים ללימודים חשבתי לעצמי. קמתי למצב ישיבה ושוב הרהרתי על כל הפלאשבקים שפשוט מסרבים לעזוב.
כל לילה אותו סיפור, אני נרדמת ומנסה לחלום על חלומות מתוקים, אך בכל פעם החלומות היחידים שלי הם על הילדות הרעה שהייתה לי.
כאשר סבסטיאן ברח ולקח אותי איתו, חששתי חששתי כל כך. מפני שלא ידעתי שום דבר הייתי סך הכול ילדה בת 5. רציתי לגדול כמו ילדה רגילה, מבלי דאגות ומבלי חששות. אך החיים שלי הם לא סיפור מאגדה של סינדרלה, שלבסוף נגמר כמו כל סיפור אגדה אחר. הסיפור שלי הוא עצוב, ומר. עד היום לא העזתי לשאול את סבסטיאן מה בעצם באמת קרה מאחורי כל הבריחה הזאת. אך לבנתיים אני לא רואה כל סיבה למה למרמר את עצמי יותר, אז אני מעדיפה להמשיך לחיות כמו שחייתי עד היום.
YOU ARE READING
my brothers best friend
Romance"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
