my brothers best friend

פריז היפה.

פרק 28-
שימו לב הפרק ממשיך מאותה נקודה שהפרק הקודם נגמר.

••••••••
פתחתי את דלת השירותים ושבתי למקומי, הסתכלתי על המושב של אמט ואווה והופתעתי לגלות שאווה כרגע יושבת ליד סבסטיאן ואמט לידי כנראה. המשכתי אל המקום שלי וראיתי את אמט מחייך, "החלטת לצאת?" הוא עקץ אותי והמשיך לחייך את החיוך היפה והמעצבן שלו. "אל תדבר אליי" אמרתי לו והפנתי את מבטי כלפי החלון. "את עוד כועסת? נו אני מצטער זו סך הכול אקסית סעמק" הוא מלמל לעברי, "סך הכול אקסית אמט? טוב אני מצטערת שהפרעתי לכם בשיחה העמוקה מקודם הרי לאקסים יש כל כך הרבה על מה לדבר" אמרתי בנימה צינית אך רצינית. "תפסיקי לריב איתי אנחנו טסים כרגע לפריז את באמת רוצה כרגע שנריב?" הוא שאל והאמת? הוא צדק ממש לא רציתי להיות בהרגשה חרא ולריב איתו כאשר אנחנו בדרך לטיול ונופש. "אז תפסיק להיות מניאק ככה. אחרת אני אתן לך מכות כואבות יותר משל סבסטיאן" אמרתי לו והתחלתי ל חוק מעט. "תפסיקי לצחוק על חשבוני" הוא אמר ועשה את עצמו נעלב. "שתוק כבר אני אוהבת אותך" ונישקתי אותו, "כן אני יודע" הוא אמר בנימה גאוותנית.

"שלום לכם אנא חיגרו חגורות בטיחות אנחנו נוחתים". שמעתי את קולה של הדיילת, הסתכלתי על אמט רואה אותו ישן עמוק כל כך ולעומתי אני יכולה להתעורר מהרעש הכי קטן. "אמט" התחלתי לקרוא בשמו ולנער אותו מעט, "אמט קום אנחנו נוחתים" ואז שמעתי את אמט ממלמל "עוד כמה דקות" מה הוא אידיוט? "אמט נו קום קדימה קום" התחלתי לצרוח לו באוזן. "מה מה? קמתי מרוצה?" הוא התעורר והתחיל להתעצבן, "מרוצה פלוס פלוס" גיחכתי והוא הסתכל עליי משועשע ופחות עצבני. נחתנו בפריז סוף סוף בהחלט שעות מייגעות. "אני לא מאמינה אתם קולטים שאנחנו בפאקניג פריז?!" התחלתי לצרוח ולהשתגע, "די אמילי תירגעי" סבסטיאן ואמט גיחחו להם על איך שנראיתי והתנהגתי. הנסיעה במונית עברה בטוב, צחקנו והשתעשענו ולרגע שכחנו מכל הצרות שלנו, מאליוט, מאוקטביו ומהכול. ירדנו מהמונית והסתכלתי על המלון היפיפה שעמד פה מולי. הוא היה נראה מפואר בהחלט, נכנסנו אל תוכו והייתי בהלם מוחלט. הכול היה כל כך יפה כל כך מעוצב, כל דבר היה נקי ומצוחצח. אמט וסבסטיאן הלכו לדלפק בכדי לקבל את המפתחות לחדר ובשביל לשאול דברים, ואני לבנתיים התחלתי לסרוק את הסביבה ואת המקום. הלכתי אל עבר הבריכה והיא הייתה ענקית. "שלום לך" שמעתי קול גברי ומחוספס מדבר לכיווני. "היי לך" הייתי בכל כך התלהבות שהתלהבתי אפילו לפגוש סתם אנשים אקראיים. והאמת הופתעתי שהוא לא איזה צרפתי והוא אדם רגיל ומדבר בשפה רגילה. "אני תום" הוא המשיך "אני אמילי" וחייכתי אליו. "אווקי אני אמשיך בדרכי אבל שמחתי להכיר אותך אמילי מקווה לפגוש אותך שוב" הוא הסתובב בכדי להמשיך אך לא לפני שקרץ לי. המשכתי לדרכי גם אני והחלטתי ללכת אל אמט וסבסטיאן שבטח כבר קיבלו את המפתחות לחדרים. לאחר הליכה ממושכת ראיתי את אמט מנסה לחפש משהו בעיניו התקדמתי יותר ויותר ולפתע אמא רץ אליי, "הנה את איפה היית?" הוא שאל והיה נראה כועס מעט אך יותר מודאג. "הסתובבתי כאן בזמן שהתעסקתם בשלכם בדלפק" "הפחדת אותי אמילי אני פשוט מפחד שאת לבד, גם כשאת כאן בפריז ואין פה את אליוט או כל זין אחר" "היי אני  בסדר לא לדאוג תעזוב את הנושא הזה ותחשוב על זה שאתה כאן בפריז הכול יהיה בסדר" אמרתי לאמט בניסיון להפחית את הדאגה שלו, אני גם לא רוצה שבכול פעם שאלך או אצא לבדי הוא יתחיל להשתגע ולדאוג.  "אני אוהב אותך" הוא אמר ורכן לנשק אותי. "חוץ מהקטע במטוס אני גם אוהבת אותך" והתחלנו לצחוק. כן החופשה הזאת בהחלט מה שהיינו צריכים.  

היי בנות. אני רוצה לדעת איך אתן מרגישות לגבי הסיפור, אתן אוהבות אותו עד כה? ממש חשוב לי הדיעות שלכן לגבי הסיפור וגם חשובות לי התגובות. אני אשמח אם תגיבו, אוהבת המון ותהנו מהקצת חופש שנשאר.❤