פרק 9- הפתעה! חלק 1

1K 93 71
                                    

שנה לאחר מכן

כבר עברה וחלפה לה שנה שלמה מאז התאונה שקרתה לג'ונגקוק, ועדיין הוא לא זוכר כמעט כלום. הוא בילה את כל זמנו וכוחו בניסיון לזכור את חברו וחייו באופן כללי, בדיוק כמו שהבטיח לטאהיונג, אך נכשל.

ברור, הוא זכר כמה דברים פה ושם לפעמים, אבל זה לא היה מספיק. הוא רצה לזכור כל דבר קטן שהוא עשה ב 21 השנים שהוא חי.

היום היה ה-29 בדצמבר, ואני בטוחה שאתם יודעים איזה יום זה היה. יום אחד לפני יום ההולדת של טאהיונג.

ג'ונגקוק החליט עם טאהיונג וחבריהם שהם יערכו מסיבה קטנה. רק טאהיונג, ג'ונגקוק, והחברים הכי טובים שלהם. ברגע זה הוא הכין את הקישוטים וזמזם את 'paper hearts'. הוא ממש אהב את השיר הזה.

"תפסיק לזמזם, הקול שלך מלאכי ומאוד יפה. נסה לשיר את זה, זה יהיה יפה יותר מסתם זמזום" טאהיונג אמר כששמע אותו מהסלון והחליט לארח לו חברה שלא ירגיש בודד.

"אתה בטוח? לא שרתי הרבה זמן... אני לא חושב שהקול שלי יהיה כמו שהוא היה" ג'ונגקוק היסס.

"זה בסדר קוקי, אם אתה רוצה אני אפילו אשיר איתך"

טאהיונג אמר בהתרגשות וג'ונגקוק הנהן לפני שכחכח בגרונו.

זוכר איך שגרמת לי להרגיש?
אהבה כל כך צעירה אבל,
משהו בי ידע שזה היה אמיתי,
קפוא בראש שלי.

תמונות שאני חי דרכן לעת עתה,
מנסה לזכור את כל הזמנים הטובים.
חיינו נחצו בקול רם כל כך,
זיכרונות מתנגנים/משחקים במוחי העמום. (סורי לא ידעתי למה הוא התכוון במילה playing 😅)

אני שונא את החלק הזה, לבבות נייר, ואני אחזיק את הפיסה שלך.
לא חושב שפשוט אשכח מזה, מקווה שאתה לא תשכח מזה~

ג'ונגקוק שר ראשון, מסתכל על טאהיונג כל הזמן וצופה בו סוגר את עיניו ונמס לתוך קולו המדהים.

הכל אפור תחת השמים האלה, מסקרה רטובה.
מסתיר כל ענן תחת חיוך, כשיש מצלמות.
ואני פשוט לא יכול לספר לך, כי תמיד אני תוהה מה אתה זומם.

תמונות שאני חי דרכן לעת עתה,
מנסה לזכור את כל הזמנים הטובים.
חיינו נחצו בקול רם כל כך,
זיכרונות מתנגנים/משחקים במוחי העמום.

אני שונא את החלק הזה, לבבות נייר, ואני אחזיק את הפיסה שלך.
לא חושב שפשוט אשכח מזה, מקווה שאתה לא תשכח מזה~

טאהיונג המשיך עם הקול מלא הרגש המלאכי שלו. הפעם הוא פתח את עיניו וצפה בג'ונגקוק עוצם את עיניו ונמס לתוך קולו.

AMNESIA | TAEKOOKWhere stories live. Discover now