נקודת מבטו של לואי
"נייל! דיי תפסיק אני לא יכול עם הבדיחה הזאת!!" אמרתי בעודי תופס את הבטן שלי ומתגלגל מצחוק על הבדיחה שנייל היה כל הזמן מספר.
"איך זה מצחיק אותך כל פעם מחדש?" שאל נייל, לא מבין איך דבר כל כך לא מצחיק יכול לגרום לי לאבד את השפיות שלי כל כך הרבה פעמים מחדש.
הרגשתי רטט מהכיס שלי, עצרתי לצחוק בהדרגתיות וראיתי שאבא שלי שלח לי הודעה. החיוך שלי ירד במידיות. 'אתה חייב לחזור הביתה עכשיו. יש לי פגישה עם מנהל הפרוייקט שלי ואני צריך שתעשו פה רושם טוב. חמש דקות אתה בבית', גלגלתי את עיניי.
"אני חייב לזוז, נדבר כבר" אמרתי והלכתי בזריזות הביתה. אני עייף כבר מכל הפגישות האלה שיש לו. וגם מה הקשר אליי? זה הוא שצריך לעשות רושם טוב לא אני! למה הוא גורם לי כל הזמן ללכת מהחברים שלי, הוא לא מבין שיש לי חיים, שאני צריך את החיים שלי לדברים טובים יותר, כמו להנות מהם? כשכל המחשבות האלה עוברות לי בראש הגעתי הביתה ממש מהר, בדיוק כשהמנהל ההוא הגיע.
הייתי נחמד, אמרתי שלום, הצעתי לו לשבת והכל עם חיוך מזויף. לאחר דקה עליתי לחדרי בשקט, באישורו של אבי כמובן. לא הבנתי למה באתי לכאן בכל מקרה אם עכשיו אני עולה לחדר שלי.
הודעה חדשה מאת: מר סטיילס
תוכן ההודעה:
אני מזכיר לך את העבודה שאתה צריך להגיש. לכל שאלה שיש לך אתה יכול לפנות אליי.
גלגלתי עיניים. אני לא צריך שום עזרה אני יודע את החומר יותר טוב ממנו.
אבי קרא לי ללמטה כדי להכין אוכל. הכנתי פסטה מוקרמת עם פטריות, סלטים, ועוד הרבה הרבה דברים שגרמו לי עוד מעט להתמוטט מעייפות, אז הלכתי לישון.
מאוחר יותר באותו יום, שבע בערב.
הודעה חדשה מאת:לין
תוכן ההודעה:
לולו, מונית מחכה לך מתחת לבית. תכנס למונית ותגיד שקוראים לך לואי. אל תשאל שאלות. אוהבת ❤
קראתי את ההודעה שלוש פעמים עד שקלטתי שאני צריך להתארגן ולצאת. למה עכשיו? מי יוצא מהבית בשבע בערב?
הלכתי לארון שלי ולקחתי את הבגדים שאני הכי אוהב ללבוש. לקחתי מהמקרר אוכל ויצאתי לבחוץ.
נהג המונית קרץ לי כשנכנסתי.. זה קצת הלחיץ אותי למען האמת, אבל נכנסתי בכל מקרה.
נסענו בסביבות השעה וכשהגענו יצאתי כמה שיותר מהר מהמונית לאחר ששילמתי.
לא ידעתי לאן אני הולך, פשוט הלכתי לאן שהרגליים שלי לקחו אותי ובסופו של דבר הגעתי למועדון של אחי אז ניחשתי שלשם אני אמור ללכת.
פתחתי את הדלת והיה שם חושך, אז הלכתי להדליק את האור.
"מזל טוובב!!" כל האנשים שהיו שם צעקו לי והתחילו להשמיע שירים ברמקולים החזקים שיש שם. חייכתי חיוך כל כך גדול והאדמתי, אני כל כך אוהב ששמים לב אליי..
זה נשמע צומי אבל מה אני אעשה שאני בן אדם שיכול לעבור במסדרון או לשבת בכיתה ושייסתכלו דרכי כאילו אני רוח.. תשומת לב באמת חשובה לי.
לין רצה אליי וחיבקה אותי חזק ואמרה לי "מה חשבת? שאני אשכח את היום הולדת שלך?"
"האמת שכן אבל אני כל כך שמח תודה" עניתי והחזרתי לה חיבוק. בעודי מחבק אותה הסתכלתי מאחורי כתפה כדי לבדוק מי עוד בא. ראיתי שם את נייל, את ג'ון ואת ליאם, עוד כל מיני חברים של נייל וחברות של לין ואת.. מי זה?
לא.
לין מה עשית?
למה הבאת את המורה שלנו לאנגלית למסיבת יום ההולדת שלי?
-------
אני ממליצה ממש לקרוא את הסיפור מהתחלה כדי שתוכלו להזכר בכל מה שקרה לפני.
YOU ARE READING
The first time / Larry Stylinson fanfic
Fanfiction"למה אף פעם לא הייתה לך חברה? למה אתה לא מוצא מישהי?" שאל אותי נייל את השאלה שכולם שואלים אותי. אני לא צריך קשר זוגי.. לפחות לא כרגע. אנחנו בני 16 מה נעשה עכשיו עם חברה? סבבה סרט, נשיקה, אבל אני לא מאמין שזה יגיע לחתונה. ואם זה לא מגיע לחתונה אז למה...
