"וואו איזה מקום יפה!" אמרתי כשבחנתי את המקום בהתלהבות,הוא היה מדהים.
היו דוכנים עם חפצי אומנות,קלטתי כמה דוכנים עם ספרים שהבטחתי לעצמי שאלך אליהם,היו זמרי רחוב שנגנו בכלי נגינה וחלקם שרו,היו דוכני פרחים,מסעדות וכמובן ריח רגיל של ירקות ודגים,הדגים היוו ריח מרכזי וחזק אבל האוויר הצח והקריר התגבר על הריח.
האווירה הייתה מעולה ואהבתי את המקום הזה בשנייה שנכנסתי אליו,המוזיקה הוסיפה והיו מנורות קטנות וצבעוניות התלויות על עמודים שנתנו אווירה לילית כיפית.
"מה הם עושים?" שאלתי את לואי כשהשתחרר מפי גיחוך קטן,ראיתי אנשים שנראים כמוכרים עומדים מאחורי דוכניהם,זורקים דגים באוויר ותופסים אותם,מעבירים בין הדוכנים דגים בזריקות שנראות מיומנות.
"עושים את זה פה הרבה,יש פה הרבה חנויות דגים וזה חלק מהמנהגים של המוכרים במקום,לזרוק דגים לאוויר ולתפוס אותם,הם גם זורקים ביניהם דגים."
"אתה בא לפה הרבה?" שאלתי לאחר שנתן לי רושם כזה.
"לפעמים,ההורים המאמצים שלי הביאו אותי לפה בפעם הראשונה ומאז באתי לפה כמה פעמים גם עם לוטי,היא התאהבה במקום."
"בצדק." אמרתי לאחר שחשבתי שאני לא כל כך שונה מלוטי,יש לנו כמה דברים במשותף.
עברנו בדוכן של דגים ופירות ים שהיו מסודרים יפה על הדוכן,לפי צבעים והגודל שלהם שהיו נראים מגעיל כי בכל זאת-דגים,אבל היו מסודרים כמו פסלוני אמנות.עברנו ליד בוטיק בגדים שנראה ביתי ובדוכן תבלינים שריחותיו הזכיר לי את בישוליה של אמי בחג המולד ונתקפתי געגוע קטן.
הסתובבנו עוד קצת,מידי פעם עצרתי ליד זמרי הרחוב,אחד ניגן בגיטרה ושר שיר שלא הכרתי אבל זה היה יפהיפה,אחד ניגן בכינור ולא שר ועדיין עצרתי להקשיב לו,לואי נראה פחות סובל מלהקשיב למוזיקה.
"היי,זה יפה,תשנה פרצוף." אמרתי שנתתי מכה קטנה לכתפו,מסתכל על נגן הכינור שניגן מוזיקה יפה להפליא.
"אני מתמודד." הוא ענה וצחקתי.
אחר כך התקדמנו לעבר אחר מדוכני הספרים לאחר ששכנעתי את לואי שאני חייב ללכת אליו.
התחלתי להסתכל בספרים,לבחון אותם,הכרתי את חלקם,נעצרתי על הספר "חלום ליל קיץ" של ויליאם שקספיר,קראתי אותו כמה פעמים ועדיין צחקתי ממנו ואהבתי אותו כל פעם מחדש. הסתכלתי בתקציר וראיתי שהנוסח שלו שונה ובתקציר היו כמה שינויים אז פניתי אל המוכרת הנחמדה שעמדה בדוכן.
"למה התקציר שלו שונה?" שאלתי כשהחזקתי את הספר בידי והראתי לה אותו.
"זו גרסה מחודשת." היא ענתה והיססתי האם לקנות את הספר כיוון שלרוב חידושים הם הרסניים.
"הוא יקח אותו." לואי אמר לפתע ולקח את הספר מידי ונתן אותו למוכרת,הוא שילם לה והיא שמה את הספר בשקית והגישה לי אותה עם פרצוף מחוייך,שלחתי ללואי מבט מעוצבן.
YOU ARE READING
Washington square - Larry stylinson
Fanfiction"אי אפשר להבין איך ביום בהיר אחד אנחנו פוגשים אדם שמשנה את כל נתיב החיים שלנו. אי אפשר להבין למה דווקא האדם המסוים הזה גורם לגוף שלנו להתמכר אליו בתשוקה בלתי מוסברת, וללב שלנו לפרפר בחוסר אונים בתוך החזה שלנו." הפאנפיק מכיל: •קטעי מין. #1 בפאנפיקשנס...
