Washington square - Larry stylinson

פרק 39

מסיבת האירוסין הייתה נחמדה,ראיתי המון קרובי משפחה וחברי ילדות שלא ראיתי המון זמן,אפילו לפני שעברתי לסיאטל.

ג'מה ומייקל נראו מאוד מאוהבים וזה עשה לי מאוד טוב,המבט שלהם בעיניים, כשהסתכלו אחד על השני,החיוכים הרבים והנשיקות שהעבירו ביניהם.הם היו מאוד שמחים ומאושרים.

רוב הזמן חשבתי על לואי,הוא מדי פעם סימס לי וכל הודעה ממנו העלתה לי חיוך בלתי מוסבר ובלתי נשלט על פניי.

-

"איך היה?היא כעסה שלא באתי?? אמרת לה שזה היה דחוף ושלא יכולתי לדחות ובגלל זה לא באתי??" אמילי מלמלה במהירות לאחר שחזרתי,הרגעתי אותה ואמרתי לה שהכל בסדר ושהסברתי לג'מה הכל.

היא נאנחה בהקלה, "לחתונה אני אבוא,אפילו אם יהיה לי משפט על רצח,הפרקליטות תחכה."

-

"היי הארי,בוקר טוב" קרוליין אמרה לי בחיוך נחמד,הסתכלתי עליה,שיערה הבלונדיני היה אסוף לגולגול מדוייק והיא הייתה לבושה בחצאית ובחולצה הלבנה והמכופתרת בקפידות שלה.

"בוקר טוב" השבתי בחיוך לקרוליין ואיחלתי בוקר טוב לעוד כמה עובדים ועובדות נחמדים שהספקתי להכיר בזמני הקצר ונוכחתי לגלות שהם נחמדים מאוד.

נכנסתי למשרד שלי ושל נייל וראיתי שהוא כבר הגיע.

"בוקר טוב." אמרתי לו והוא השיב בחזרה.

"קפה?" הוא שאל ומאחר שרצה ללכת להביא לעצמו גם,הנהנתי והודתי לו.

מיד לאחר שנייל יצא לואי נכנס בדלת המשרד,בחליפה שלו כרגיל,הפעם עם העניבה עם הריבועים האפורים.

הרגשתי עקצוץ קטן ובלתי מוסבר בגוף וקמתי אליו.

"בוקר טוב." הוא אמר כשנשאר עם פרצופו הקבוע בקרירות שהתרגלתי אליה כבר.

"בוקר טוב." אמרתי בחיוך ולאחר מכן משך אותי אליו לנשיקה שסחפה אותי,הוא שם את היד שלו על הלחי שלי ונישק אותי ביותר תשוקה,ערבב את הלשונות שלנו.

הוא התנתק ממני והסתכל עליי כמה שניות ארוכות.

"אתה כל כך יפה." הוא אמר וחייכתי אליו כתגובה,בוחן את עיניו שנדמו לי כל הזמן כאוקיינוס שבשניה שאני מסתכל אליהן אני טובע.

"איפה נייל?לא הגיע?" הוא אמר לאחר שלא ראה את נייל בשולחנו.

"הוא הלך להביא קפה."

"תכננתי שאן תכניס לך קפה כל יום קבוע למשרד,חבל שאמרת לי לבטל את זה." הוא אמר והרמתי גבה בפלא.

"אולי שתעבוד גם במקומי?שתלעס לי את האוכל שלי?" הקצנתי אותו קצת כתגובה אבל הוא הבין למה אני מתכוון.

"אוקיי אוקיי." הוא אמר וצחקתי.

"הארי ההורים שלי הזמינו אותנו לארוחה מחר בערב." הוא אמר ושמחתי,אף פעם לא פגשתי את ההורים של לואי,אמנם ההורים המאמצים שלו אבל לפי מה ששמעתי עליהם מלואי הם מאוד נחמדים.

"בסדר,אני אשמח לבוא." אמרתי לו עם חיוך,הוא התקדם לכיווני והניח לי עוד נשיקה על השפתיים.

נייל נכנס עם שתי כוסות קפה בידיו, פותח את הדלת עם מרפקו ופולט קללה כשהקפה נשפך עליו.

"שיט" הוא קילל בשקט ואז הרים את עיניו אליי ואל לואי שהסתכלנו עליו ועמדנו קרוב אחד לשני,כאשר לואי נשען על השולחן ואני מולו.

"אני מפריע?ללכת?" הוא שאל כשעשה פרצוף שיצא לו מהכאב של הקפה החם שנשפך.

"לא,אני הולך." לואי אמר ויצא.

"פאק" הוא אמר כשהסתכל על חולצתו הלבנה שכעת הייתה מוכתמת בכתם קפה.

"זה לא כל כך חמור." אמרתי לאחר שבחנתי את כתם הקפה וראיתי שהוא לא כל כך גדול.

עזרתי לו לנקות את הקפה מהחולצה שלו ובדקתי שלא קיבל כוויה,והלכתי להביא קפה חדש לשנינו.

"אתם כאילו ביחד?יוצאים?"הוא שאל תוך שלגם מהקפה והנהנתי.

"איך הכרתם?"

"האמת שכאן.באתי לראיין אותו ומכאן זה התחיל."

"לא מוזר לך לעבוד כאן?" הוא שאל והמשיך,
"בטח כולם חושבים שאתה כאן בגלל פרוטקציות."

"האמת שזה דיי נכון." אמרתי בגיחוך. "אני מנסה להיות כאן עם כמה שפחות פרוטקציות." זה באמת נכון,לא נעים לי שמסתכלים עליי כ"החבר של הבוס",אני מניח שכולם יודעים עליי ועל לואי וכולם חושבים את זה.

"אני מבין.למרות שזה היה יכול להיות נחמד,אני לדוגמא הייתי מבקש מלואי שמישהו יכניס לכאן קפה כל בוקר קבוע במקום שישפך על אחד מאיתנו או שסתם נבזבז אנרגיות על הבוקר ביציאה מהמשרד עד למכונה שנמצאת בסוף המסדרון,הוצאת ספלים ולחיצה על הלחצן במכונה,זה מאוד קשה." הוא אמר אמר וצחקתי לנוכח העובדה שלואי באמת רצה להכניס לי את אן כל בוקר לפה עם קפה בשבילי.

"האמת שניסיתי לסדר משהו כזה.. פחות עבד." אמרתי והוא עשה פרצוף מבין אך מצחיק.

"באמת לא בסדר."

הקול של לורן נשמע מתוך הספיקר בטלפון שעל שולחן העבודה של נייל.

"נייל אני מפקססת (מלשון פקס ה.כ) את המסמכים בקשר למחשבים תעבור עליהם ותגיד לי אם יש טעויות."

הוא אמר ולאחר כמה שניות נשמעו הדפים יוצאים מהפקס ונייל ניגש אליהם לאחר שענה ללורן בחיוב.

שתיתי את הקפה שלי עד סופו כשהבטתי בנייל,חשבתי כמה כיף שהוא פה,הוא משעשע ומצחיק אותי ומעביר לי את כל היום בכיף,לא יודע מה הייתי עושה אם היה עובד איתי כאן איזה מישהו ממורמר או יותר גרוע-הייתי במשרד הזה לבד.