יצורים שמימיים

פרק 12

כשאני פוקחת את עיניי הדבר היחיד שאני רואה הוא דג קטן וכחול אשר מביט בי.
״מה?״ אני מזדקפת ומאלצת את קולי לצאת מגרוני, גופי עדיין רפוי.
הוא שוחה במעגל ואני מחייכת חיוך קלוש.
״אתה חמוד״ אני אומרת לו כשהוא מביט בי בעודו הפוך.
אני עדיין בקרקעית הים. זה מוזר שאני עוד מצליחה לנשום רגיל בתוך המים, הכישוף כנראה עוד לא הוסר.
אני מחפשת את מייק בעיניי ולא רואה דבר פרט לאלמוגים ודגים ששוחים אנה ואנה.
״היי חבר״ אני פונה אל הדג, שמסרב להתיק את מבטו ממני.
״ראית בן אנוש?״ אני שואלת אותו, כנראה השתגעתי. ״קצת גבוה, בעל תלתלי זהב ועיניים זהובות כמו של חתול?.״
הדג ממשיך להביט בי ואני נושפת בתסכול, באמת חשבתי שהוא יענה לי?
אני מאלצת את עצמי לעמוד ולרגע ראייתי מטשטשת, בטח איאן וטאה מתים מדאגה, ואיפה מייק, הוא בסדר? ואיפה אקווטה? לא שאני רוצה לראות אותה. אם הייתי רואה אותה הייתי..
״מארס!״ אני שומעת מאחוריי ומסתובבת. מייק שוחה לעברי ומתנפל עליי בחיבוק חזק.
״ידעתי שברגע שאעזוב אותך תתעוררי״ הוא מעוות את פניו ״אבל עזבתי רק לרגע.״
אני רוצה לשאול אותו לאן עזב אך לפתע בת ים נוספת מגיעה ונעמדת לצידו.
שיערה ארוך ושחור, הזנב שלה והחזיה שלה בצבע סגול לילך ופרחים לבנים עדינים שזורים בהם.
פניה חמודות ויפות, שמנמנות במקצת עם אף קטן וסולד ועיניה גדולות וסגולות, לכל בנות הים יש צבע עיניים מוזר?
״היי״ היא מחייכת אליי ולוחצת את ידי ״אני אריסטה, את יכולה לקרוא לי ארי.״
אני לוחצת את ידה, אצבעותיה ארוכות ודקות ״אני מארס.״
היא מהנהנת ״את הקיסרית היורשת, את ללא ספק קיסרית יפה מאוד.״
אני מחייכת אליה, אני מחבבת את הבת ים הזו!
״את זו שהצלת אותנו מאקווטה?״ אני שואלת אותה והיא מהנהנת.
״למה עשית את זה?״ אני שואלת בחדשנות, אנחנו לא יכולים שוב פעם לסמוך על מישהי, במיוחד לא על בת ים.
״טוב, אקווטה לא נהגה כשורה ואיני מוכנה לסבול התנהגות שכזו״ היא מחמיצה פנים וזה גורם לה להיראות חמוד.
״ולכן החלטת להרוג אותה?״ מייק שואל ומרים גבה.
״לא הרגתי אותה!״ היא אומרת בזעזוע ״שלחתי אותה למשמעת, היא חמדנית מידי, כל בני הים חמדנים אבל צריך לדעת לשלוט בכך, היא רצתה לגזול את כוחכם.״
אני מהנהנת, נזכרת בכך שהיא אמרה שהיא רוצה לקחת את כוחנו ונשמתנו.
״יש לך את הזכות לשלוח אותה לשימוע?״ אני שואלת בספק והיא מסמיקה ״טוב, יש לי כוח עליון בים.״
היא אומרת ואני מעודדת אותה במבטי להמשיך
״אבי הוא מלך הים, איני היורשת. יש מעלי שלושה אחיות אך בתור נסיכת הים יש לי זכות לעשות כך.״
אני מהנהנת ״ותאמרי לי מדוע שאת לא תרצי לקחת את כוחנו?״
היא מחייכת ״אולי לא תאמינו לי כי הבת הים הראשונה שנתקלתם בה היא מרושעת, אך לא כולנו כאלה.״
היא מתחילה לשחות ואנחנו אחריה, הגוף שלי מתחיל לחזור לעצמו.
היא מוסיפה ״אז למה את עוזרת לנו?״ אני שואלת והיא מביטה בי ומחייכת.
״את הקיסרית החשובה והוא שליט המים, אני חייבת לעזור לכם, מלבד זאת, אתם תועילו לי בתור בני ברית יותר מאשר אויבים.״
״ואת תוכלי לעזור לנו?״ מייק שואל והיא נעצרת ושואלת בפקפוק ״מה רצונכם?.״
אני מביטה בה בהיסוס ״אנחנו רוצים את כדור הבדולח של הצב הענקי.״
העיניים הסגולות שלה נפערות בתדהמה ואחרי מחשבה קצרה היא מהנהנת ״כמובן, זה נמצא בארמון באטלנטיס, אקח אתכם לשם.״
היא מביטה בי ״רק תזהרו, בני אדם לא נכנסו לאטלנטיס כבר כמה שנים.״
״ואת תיקחי את הסיכון לעזור לנו?״ מייק שואל והיא מהנהנת ״אני בטוחה שיכניסו אתכם בגלל מעמדכם.״
״ואת לא רוצה דבר בתמורה?״ אני שואלת אותה, לא אסתכן שוב בכך שמישהו ינסה לגזול את כוחנו.
״אולי אבקש״ היא אומרת בביישנות ואז נחפזת להוסיף ״אבל זה לא יהיה דבר שיסכן אתכם או שאחייב אתכם לעשות, זו תהיה בחירה שלכם אם לעזור לי או לא.״
אני מביטה בה בספקנות ומייק לוחש לתוך אוזני ״אני חושב שניקח את הסיכון איתה, יש לי תחושה שהיא דוברת אמת.״
אני מהנהנת ומביטה בארי ״בסדר נסמוך עלייך, קחי אותנו אל הארמון.״