היי אני אריאל אני כמו כל נערה רגילה בת 17 או לפחות הייתי?......
תמיד אמרו לי שאני יפה, שיש לי יופי מיוחד שאפשר לימצוא בכל אחד ממליון אנשים תמיד היצלחתי בלימודים ואם לומר את האמת היו לי חיים מושלמים היה לי את החברה הכי טובה, את הקראש החלומי, את ההור...
היי קוראים לי אריאל וכמו שהבנתם אני לא ילדה רגילה או לפחות כבר לא..... הכל התחיל ליפני שנה ביום ההולדת השש עשרה שלי : זה היה חופשת האביב ,... "אריאל, אריאל התעוררי, אריאל זה יום ההולדת שלך" אמרה אימי ברוק (= bruke) בקול רך ומלטף ,פקחתי את עיניי ואז כולם צעקו "מזל טוב" כול מישפחתי עמדה בכניסה לחדר שלי עם עוגה ונרות ואז הם התחילו לשיר: "היום יום הולדת היום יום הולדת לאריאל...." , אבא שלי רידג' ,אמא שלי, אחי הגדול בן ה-18 ג'וש (ששינה את שמו לג'וש מ-אביאל לפני שנתיים אני לא ממש יודעת), והתאומים דניאל וגבריאל (שקטנים מימני בשנה) קמתי כיביתי את הנרות וכולם יצאו מהחדרי , היתארגנתי נעלתי נעליים ויצאתי לסלון ובסלון על השולחן הייתה מונחת עוגה בעלת 2 קומות מקושטת בבצק סוכר, בפרחים וברוטב שוקולד, אתם מבינים בימי הולדת במשפחה של יש מסורת כל המשפחה לוקחת חופש וחוגגת .... בקיצור, אכלנו את העוגה ואז יצאנו לחניה ונכנסנו לאוטו, במשפחה שלי צריך אותו גדול בכל זאות אנחנו ארבעה אחים אז צריך אותו שיכניס אותנו וגם את ההורים שלנו, התחלנו לנסוע ....נסענו בערך כחצי שעה ואז אוטו מהנתיב הנגדי התחיל להיתקרב אלינו במהירות..............
בום.............
ליפני שהבנתי מה קורה הייתי זרוקה ומדממת על הכביש ניסיתי לראות מה קורה ואיפה כולם פתאום ראיתי את רגליהם של אחיי התאומים נימצאות מתחת לאוטו בלי תזוזה ניסיתי לקום אליהן אבל לא היצלחתי משהו תפס את רגלי היסתכלתי אחורה ואז ראיתי.....
באמצע הרגל שלי עבר מוט ברזל גדול שמוחבר בקצה שלו לדלת המכונית, שנפלה בלי שאפילו שמתי לב.
בהיתי ברגלי עיניי היו מורחבות וקולי נעלם כלא היה ואז שמעתי רעש חלש וצורם כמו נעקת כאב של בן אדם.
אההההה.........,"יש פה מישהוא" צעקתי בקול בוכה, "אריאל אריאל איפה את" הקול השיב, "ג'וש זה אתה" שאלתי, "כן זה אני...אריאל איפה את", "אני לא יכולה לקום .....אבל אני מאחורי האוטו", "אני בדרך....אחחחח הוא צעק בכאבים", "ג'וש.....אתה בסדר" שאלתי, "כן....כן אני בסדר" השיב, "אתה לא נישמע בסדר....פשוט תישאר שם...." אמרתי תוך כדי ייבבות של כאב, "אריאל אני בא אליך" אמר ,ראיתי את אחי ג'וש מתקדם אליי מכיוון השיחים שהיו מאחורי שולי הדרך הוא כנראה עף מהחלון כשהתרסקנו....ככל שהוא התקרב היה אפשר ליראות כמה פצוע הוא לפתע היבחנתי שהוא צולע ברגלו השמאלית.... מלא זכוכיות נעוצות בגופו וביטנו מדממת מחתך,ג'וש.... אתה מדמם, אני בסדר לא קרה לי כלום (אמר ג'וש תוך כדי שהוא מיתיישב ומניח את זרועו עליי), ג'וש...אמרתי תוך כדי שאני מתחילה לבכות התאומים מתו....., הם חיו חיים מלאי אושר (הוא אומר בחצי נחמה), איפה אמא ואבא? (שאלתי בחשש), אני לא יודע.....אני לא ראיתי אותם בשום מקום (אמר ג'וש בצער ובהסתקרנות), לפתע ראינו מרחוק מכונית שמתקרבת לעברינו...התחלנו לצעוק שתעצור.... , הצילו הצילו , המכונית נעצרה ומימנה ירדה אישה בבהלה, אתם בסדר אמרה האישה בהיסתריה ,לא ענה ג'וש.... אנחנו צריכים עזרה בבקשה תיתקשרי לאמבולנס ,בטח בטח עונה לנו... מוציאה מתיקה הוורוד פלאפון ומחייגת לאחר כמה דקות מופיעים שלושה אמבולנסים , הפרמדיקים מתוך שני אמבולנסים יורדים לכיוונינו מתוך ריכבם ועושים לנו קצת בקרת נזקים קודם כל הם לוקחים את ג'וש כי מצבו היה גרוע בהרבה מימני למרות חתיכת הברזל הענקית שתקוע ברגלי למזלי בגלל שהיא תקועה ברגלי לא איבדתי הרבה דם כי הדם לא יכל לזרום החוצה בכל מיקרה יצאתי גם עם צלע שבורה , את בסדר יקירה אמרה הפרמדיקית שניגשה אליה והיתכופפה לכיווני אני בסדר גמור לעומת כל האחים שלי וההורים שלי אמרתי בבכי, יקירה אני צריכה לספר לך כמה דברים אמרה הפרמדיקית בחשש קל, מה קרה שאלתי עם עיינים דומעות, אחיך הגדול ג'וש...נכון? שאלה, כן...מה איתו, האמבולנס נסע איתו ליפני כמה דקות לטיפול....שקט שרר לכמה רגעים ואז היא המשיכה .... אבל את זה כבר משהו אחר בקרת הנזקים אצלך היא הרבה יותר חמורה.., למה? שאלתי עם פחד בעיינים, מוט הברזל שתקוע ברגלך עדיין מחובר לדלת המכונית ואין לנו דרך לנתק אותו מהדלת ,מה הבעיה שתוציאו אותו מהרגל שלי ותיקחו אותי לבית החולים במהירות? שאלתי בטיפשות רבה, הבעיה היא ששטף דם מסיבי יתחיל מרגלך ואת תתחילי לאבד דם במהירות רבה מידי ואנחנו לא נוכל להציל אותך ,עייני חשכו ליבי החסיר פעמיה ואז צרחתי לשמיים .....זה היום הולדת הכי דפוק בכל העולם.... היתחלתי לבכות ודמעותיי נזלו בלי הפסקה, תירגעי תירגעי את לא צריכה לבכות אנחנו הזמנו את הרתך של בית החולים והוא בדרך לכאן, התאומים ......הם..הם..אמרתי בבכי, לצערי כן התאומים....הם נפטרו כשהמכונית התרסקה, מה הרכב השני והנהג שאלתי ,הוא כבר הובל לבית החולים, הורדתי את מבטי לכיוון האדמה ושאלתי בלחישה ומה עם ההורים שלי, סליחה....? שאלה הפרמדיקית בתמיהה, ההורים שלי איפה הם ..... כולם כאן חוץ מהם זה לא יכול להיות שהם פשוט נעלמו אמרתי בכעס, אנחנו נחפש אותם אל תידאגי אמרה ואז הגיע הרתך הוא חתך את חתיכת הברזל שהייתה מחוברת לדלת המכונית ואז הפרמדיקים הביאו לי אלונקה ולקחו אותי לבית החולים, התעוררתי בבית החולים .... מוט הברזל כבר לא היה ברגלי ובמקומו היו שני תפרים גדולים לא ממש הרגשתי את הרגל שלי כניראה בגלל חומרים מרדימים שנתנו לי ניסיתי ליישר את גבי אבל הכאבים עצרו אותי הרמתי את חולצתי מעט וראיתי שביתני חבושה באזור צלעותיי כבר שכחתי לגמרי מצלעותיי שנשברו "קליל", הייתי כל כך עסוקה ברגל שלי, סוף סוף קמת אמר ג'וש מההמיטה שליידי... הוא הזיז את הוילון שחצץ בינו לביני ודיברנו, את בסדר? שאל בדאגה, לא הם לא מוצאים את אמא ואבא, יהיה בסדר הם ימצאו אותם את שניהם בחיים, התאומים מתו היתפרצתי והיתחלתי לבכות, הם חיו חיים מאושרים הם לא ידעו רוע בדרך מסויימת הם בני מזל שהם לא נישארו בחיים בשביל ללמוד כמה רוע יש בעולם, נחמה ירדה על ליבי הבנתי שהוא צודק ושאלתי אך אתה?, אני בסדר הרופאים הוציאו את כל חתיכות הזכוכית שהיו נעוצות בגופי ותפרו את ביטני, לפתע הרופאים נכנסו בסערה , אנחנו צריכים לספר לכם משהו אמר אחד הרופאים...., אל תחסכו פרט אנחנו צריכים לישמוע הכל אמר ג'וש, מצאנו את גופת אביכם חסרת חיים בצד הדרך אחרי כמה עשרות מטרים מהמכונית, עייני הוצפו בדמעות אבל לא בכיתי ...., איפה אמא שלנו.... ברוק שאל ג'וש, אנחנו מצטערים אבל לא מצאנו אף אחד אחר אמרו ניתן לכם להיתאקלם למצבכם החדש הוסיפו ויצאו מהחדר, אני לא מרגישה טוב אמרתי, בטח שאת לא מרגישה טוב את עברת תאונה ליפני שעה וחצי מה חשבת שתרגישי , לא לא .....אני מתכוונת בדרך אחרת של לא מרגישה טוב, מה הכוונה?, כאילו יש לי עיקצוץ שאני לא יכולה לגרד אבל רק שזה לא גירוד זה צמרמורות בכל הגוף, כאילו הלב שלך עומד להתפוצץ כאילו את ניסחפת ואז כל זה פתאום נעלם......אמר ג'וש במפתיעה, אך ידעתה את כל זה?, אל תספרי לאף אחד על מה שקורה לך לא משנה מה אוקיי...אני היחיד שאת יכולה לדבר איתו על זה, למה?...., את תיראי למה.....אבל רק שתידעי למרות כל מה שיקרה בחודש הקרוב..... למרות כל מה שיקרה מעתה והלאה אני תמיד אהיה אני ואת תמיד תיהיה את תיזכרי את זה, ג'וש אתה בטוח שאתה בסדר אתה רוצה שאני אבקש מהרופא ליבדוק אותך שוב, פשוט תבטיחי לי, אני מבטיחה, יופי.... תנוחי את צריכה את זה יותר מימני תאמיני לי.....
השעה 2 בבוקר: ..........
אההההההה צרחתי מתוך שינה ואז התעוררתי כולם עדיין ישנו.....
התחיל לכאוב לי הראש ובמהרה הוא לא כאב באופן סביל אלא כאב כאילו התפוצצה פצצה בתוך ראשי אשר היא בעלת חום של אלפי שמשות שורפת כל דבר בדרכה, קמתי ממיטתי ג'וש שהיה ישן במיטה ליידי נחר הלכתי לשתות מים בקולר במסדרון ואז לפתע משהוא בי פשוט התחיל למשוך אותי לכיוון היציאה האחורית לכיוון הגיבעה שמאחורי בית החולים.... אמצע הלילה מצאתי את עצמי עומדת על גיבעה בוהה בירח ואז נעקת כאב יצאה מפי ועצמות גבי התחילו לזוז התחלתי לצרוח ואז נפלתי על הריצפה לפתע צל גדול חסם את אור הירח עצמתי את עייני מפחד התרוממתי והרגשתי בגבי תחושה משונה תחושת שריפה אך עם זאת דגדוג, פתחתי את עייני וראיתי שהצל מגיע מכיווני היזזתי את ראשי מעט שמאלה ואז היבחנתי בכנף ענקית שהייתה מחוברת לגבי היסתכלתי לכיוון השני ובו הייתה כנף שנייה לפתע הרגשתי כמו בחלום כנפיי החלו לעוף והגעתי לעננים ואז ראיתי את ג'וש עומד מולי או לייתר דיוק עף.....
ג'וש מה קורה לי אמרתי בבהלה, את בדיוק כמוני, מה זה אומר למה זוג כנפיים יוצאות לי מהגב למה גם לך יש.... יש לך כנפיים. אני הוזה אני בטח הוזה לפתע הרגשתי כאב חד בגב והכנפיים נעלמו נפלתי אל כיוון האדמה במהירות אדירה ומגובה רב ואז חושך.....
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~~~~~~~~~~~~
היי אני ממש מקווה שהפרק היה ארוך מספיק והתוכן היה מספק אז....
