¡Ay! Esta imagen no sigue nuestras pautas de contenido. Para continuar la publicación, intente quitarla o subir otra.
» אתה רואה את זה כסוף העולם, אני רואה את זה כהזדמנות. «
▼
"שלום לואן," בירך אותו בגבריות הפסיכולוג שלו כאשר לואן נכנס לחדרו. הוא לא ענה, רק התיישב על הספה הקטנה והנוחה שתמיד ישב עלייה בכל פגישה עם הפסיכולוג שלו. מר ג'ונסון, או כמו שהתעקש שיקראו לו, יונתן, הוא הפסיכולוג של לואן כבר שנה שלמה. הוא מנסה לעזור לו, אך לואן תמיד נותן לו הרגשה שהוא מדחיק כל עזרה אפשרית. הם נפגשים כבר שנה שלמה, הוא מכירים זה את זה כבר שנה שלמה, אך ליונתן עדיין לא יצא להבין את לואן כמו שצריך, לחדור לשורש הבעיה ולעזור לנער. הם נפגשים בחדר הזה, כבר שנה שלמה. יושבים זה מול זה בעוד שרק שולחן עץ קטן מפריד ביניהם, משאיר מטר מכובד בין חיוכו העדין של יונתן ולמבטו הרציני של לואן. "איך עבר היום?" הוא שאל בעדינות, מביט לתוך עיניו העייפות של לואן, אך האמין שהילד ישן כמו שצריך הלילה. הבעיה היא שלואן עייף מהחיים. אין שום דבר שמרגש אותו, שנותן לו מוטיבציה לעשות משהו, שדוחף אותו קדימה. יונתן ידע שהילד הדיכאוני רק נלחם בעצמו בייאוש, בלי באמת להתאמץ לשנות משהו, כי פשוט לא רואה לכך סיבה. "בסדר." הוא ענה את אותו התשובה כמו בכל פעם. "איך היה בבית הספר?" יונתן המשיך לגשש בניסיון להוציא מהנער לפחות מספר מילים.
"התחלנו לעשות עבודה בהיסטוריה וציוותו אותי עם הנרקיסיסט." ענה לואן באדישות, גורם לפסיכולוג שלו לפלוט גיחך קצר. הוא חייך, שמח שלואן מרגיש בנוח לשתף איתו דברים מהיום שלו. כן, אולי אלו לא סודות, אך זה מספיק טוב בשביל לפתח שיחה ולהיפתח. לואן מגיע לחדרו כבר שנה שלמה, אך הנער עדיין לא נפתח אליו בצורה מספקת, בצורה שתאפשר למר ג'ונסון לעזור לו. הוא סגור, ביישן, מפוחד, העיניים שלו תמיד מביטות לכל פינה אפשרית בחדר רק לא לעיניו של הפסיכולוג. "ואיך זה היה? איך אתה וכריסטיאן עבדתם?" יונתן שאל בחיוך, יודע טוב מאוד שהתיאור "נרקיסיסט" מופנה אל הנער הפופולרי בבית הספר של לואן. הנער כבר הספיק לספר לו על כל התלמידים בכיתתו ולכנות אותם בשמות שונים בשביל לא להגות את שמותיהם האמתיים. "חשבתי שהוא לא ירצה לעבוד איתי, אבל הוא פשוט התיישב לידי והתחלנו לקרוא." סיפר לואן. "ואיך הרגשת?" שאל יונתן בחיוך קליל.
השאלה הזו גרמה ללואן להירתע. מה הוא עונה? מה הוא צריך לענות? ואיך באמת הרגיש? הוא לא ידע, לא הייתה לו תשובה מובנת בראש, הוא רק זכר שרגליו רעדו ללא סוף ושהסומק לא ירד מפניו. "אתה יודע, החרדה החברתית שלי לא תרמה הרבה לסיטואציה." לואן ענה, מוסיף אנחה כבדה למילותיו. זה לא ביישנות, זה חרדה חברתית. בעיה שלואן נתקל בה בגיל 12 וסובל אותה כבר חמש שנים. הייתה לו בעיה לתקשר עם אנשים בצורה נורמלית, הוא גם מעולם לא יכל לגשת לאדם, אפילו לתלמיד מכיתתו ולשאול אותו שאלה, כי הפחד שעטף את גופו גרם לו לרעוד, להסמיק ולחשוב על כל הפדיחות שיכולות לקרות לו אם יעשה זאת. הוא ידע שאין לו ממה לפחד, הוא ידע שלאף אחד גם ככה לא אכפת לו, אך הוא עדיין פחד. הוא פחד מהתגובה, הוא פחד מהמבט, הוא פחד מהמילים, הוא פחד מאנשים. הוא מעולם לא יכל להסביר במילים את מה שקורה לו במצבים חברתיים, כשנגיד הוא צריך להרצות מול הכיתה, או לדבר בטלפון עם אחד מבני משפחתו הרחוקים. זה לא היה פחד וגם לא ביישנות, זה היה משהו שהתנדנד בין לבין, משהו שבלתי אפשרי להסביר במילים.
"אוקיי..." מלמל הפסיכולוג שלו, מבין שהחרדה החברתית של הנער לא משאירה הרבה מקום לדמיון. "החלטתם משהו להמשך? איך העבודה הולכת להתנהל? אני מקווה שלא לקחת את הכל על עצמך כמו בדרך כלל?" המשיך לחקור יונתן. "רציתי לעשות לבד אבל... הוא לא רוצה שהציון שלו יהיה תלוי באף אחד חוץ ממנו ו... בסופו של דבר קבענו להיפגש בביתו.." לואן הרגיש את קולו נחנק ככל שהמשיך לדבר על מה שקרה הבוקר. "זה מצוין!" יונתן חייך חיוך ענק על שפתיו הקטנות. "סוף סוף תוכל למצוא חברים! אתה יודע שזה שעבדת לבד לא תרם ליכולות החברתיות שלך ועכשיו, כשתתחבר עם הנער הפופולרי ביותר בשכבה תוכל לעשות את זה. אולי זה מה שיעזור לך להעלות מעל החרדה שלך!" הפסיכולוג אמר בהתלהבות. "לא! אין סיכוי שהנרקיסיסט הזה בכלל ירצה להיות חבר שלי! הוא אוהב רק את עצמו ואכפת לו רק מעצמו, לא רוצה בסביבתי אנשים דו- פרצופיים." התנגד לואן למילותיו של הבוגר. "לואן, ידידי, אני גדול ממך בעשר שנים ותאמין לי שיש לי פי עשר יותר ניסיון ממך בדו- פרצופיות. אולי כריסטיאן לא כזה חלאה כמו שאתה חושב? אולי תהפכו לחברים טובים?" הוא לא התכוון לוותר לנער. הוא רצה שלואן יתחיל להילחם על חייו, על הרצון והמוטיבציה לחיות ואולי כריסטיאן, האדם הכי שונה מלואן, יהפוך אותו למאושר באמת. אולי כריסטיאן יכניס לו אור לחיים, אולי הנרקיסיסט הזה יהפוך לחבר הכי טוב שלו, אולי החברות הכי לא צפויה תעזור ללואן להתמודד עם מה שנקרא "חיים".
