Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
» אז... מה אתה אומר על מיץ תפוזים? «
▼
"אז... אתם כאילו... ביחד?" בירר ויליאם, מעכל את מה שראה לפני דקות אחדות במטבח. לואן התכוון להגיד שלא, אך כריסטיאן הקדים אותו "כן." הוא אמר בחיוך קליל, כאילו שהם ביחד כבר כמה חודשים ארוכים. לואן הביט בו בתהייה, שואל את עצמו האם הוא באמת מתכוון לתשובה הפשוטה שלו. מה שקורה בינו לבין כריסטיאן אינו דבר חברי, אבל הם מעולם לא היו מעבר לחברים. למעשה, אם לחשוב על זה, הם מעולם לא הגדירו את מה שקורה ביניהם. "מגניב.." מלמל רייאן, בולע את רוקו בכבדות ומעכל את העובדה שהחבר הכי טוב שלו הומו.
אהבה חד מיני, הומוסקסואליות, רגשות כלפי בן - כריסטיאן מעולם לא חשב שלזה חייב יהפכו. הוא מעולם לא רצה את זה, הוא מעולם לא כיוון לזה, אבל הכל קרה מעצמו. כריסטיאן לראשונה הבין שזהו זה, הוא הומו ואין דרך לאחור. "טוב," נאנח אריק. "התכוונו לשתות שמפניה, לא?" הוא נעמד על רגליו, לוקח את בקבוק האלכוהול ומוזג את תכולתו למספר כוסות. השאר מתאספים סביב השולחן, לוקחים כל אחד את הכוס שלו ומסתכלים זה על זה. האווירה הייתה מטוחה מעט, אבל רייאן ידע לשבור את הקרח. "לחיי היפה והחיה," הוא הרים את כוסו בחיוך קל. "וכשאני מדבר על חייה אני מתכוון לכריסטיאן." הוא גרם לכולם לצחקק בקלילות ולכריסטיאן לגלגל עיניים בחיוך. השאר הרימו את כוסיהם אחריו, שותים מן המשקה שצרב קלות את גרוניו. לואן לקח רגע להסתכל על משקה האלכוהול לפני ששתה שלוק קטן ממנו. הוא היה שותה יותר אם הטעם היה מוצא חן בעיניו. "לא אהבת?" גיחך כריסטיאן, מניח את כוסו הרייקה על השולחן כאשר שם לב שלואן החמיץ קלות את פניו. "לא." הניד הפריק את ראשו לשלילה, מניח את הכוס על השולחן.
*
"בחיים לא הייתי בחול או בחיים לא כיבסתי." אמר ויליאם. השעה נשקה לשלוש לפנות בוקר, אך הבנים לא מיהרו ללכת לישון. טוב, הם כמעט עשו את זה. כריסטיאן כבר כיבה את האורות, כולם כבר נשכבו על הספה או בתוך שקי שינה על השטיח שחלק מכובד ממנו היה רטוב משפניה כשלפתע רייאן התלונן על חוסר נוחות. הוא התיישב בכעס, מדליק פנס מהטלפון והתחיל להעיר את כולם. שלושה מהם הדליקו פנים מהנייד, שמים אותם במספר פינות בסלון ומתיישבים במעגל, מתחילים לשחק במשחקי שינה בעודם מפהקים. "כמעט בטוח ששמעתי שהיית פעם בחול.." מלמל רייאן, מנסה לגלות יחד עם השאר איזה משפט אמת ואיזה שקר. "אני אומר שלא כיבסת אף פעם זה אמת." אמר לואן. "צודק!" חייך ויליאם, נותן כיף ללואן שישב לידו ומחייך חיוך גדול. "תורך." אמר כריסטיאן, מחייך אל לואן ורואה את ההיסוס בעיניו. "אממ... מעולם לא שתיתי מיץ תפוזים או מעולם לא עשיתי הרחבה באוזניים." אמר לואן, מחייך בתמימות. אריק ישר בחן את אוזניו. "ההרחבה באוזניים שקר!" הוא קבע במהירות, רואה שהחורים באוזניים של לואן קטנות. "כן... אין סיכוי שעשית.." מלמל כריטסיאן לעצמו. "טעות." צחקק לואן. "מה? עשית הרחבה באוזניים?" נדהם כריסטיאן, לא מבין איך באוזניים הקטנות של לואן היה אפשר להכניס משהו. "כן, התחלתי לעשות הרחבה, הגעתי לכמה סנטימטרים בודדים והפסקתי." הסביר לואן. "בן כמה היית?" שאל ויליאם בסקרנות מפתיע. "בן... 12?" לואן לא היה בטוח. "באותה תקופה אהבתי הרחבות באוזניים, רציתי גם לעשות, אבל זה לוקח יותר מדי זמן ולפעמים זה כואב בקטע מטורף." הוא סיפר. "שאני אבין, לא שתית מעולם מיץ תפוזים?" רייאן הרים גבה. "לא.." לואן הניד את ראשו לשלילה. "לא מאמין לך, כל ילד גדל על מיץ תפוזים! ביסודי כל פעם שהיה לילד יום הולדת והוא הביא עוגה עם מיצים, אחד מהם היה מיץ תפוזים, אין סיכוי שלא שתית אחד בחיים." אמר רייאן.
"ביסודי רק הברזתי, לא יצא לי להיות ביום הולדת של מישהו מהכיתה." אמר לואן, גורם לדממה קטנה בחדר. "אוקיי, תורי." אמר כריטסיאן, מנסה להעיף את חוסר הנוחות לקיבינימט. "מעולם לא השתנתי בשירותים של בית הספר או מעולם לא למדתי לרכוב על אופניים." אמר כריסטיאן בביטחון מופרז. "מעולם לא למדת לרכוב על אופניים!" צעק רייאן, מקפץ במקומו. כריסטיאן הנהן. "אין כמוני." אמר רייאן, רוקד ריקוד ניצחון מוזר. "אז אתה לא יודע לרכב על אופניים?" ויליאם הרים גבה, משתדל להחזיק את צחוקו בכל הכוח ולא לפרץ בצחוק מול כולם. "לא." נאנח כריסטיאן, שומע את צחוקו של ויליאם פואץ מפיו וגיחוך מאופק מצד לואן. "מפסיק אחותי צוחקת עליי כל החיים על זה.." גנח כריסטיאן בתסכול. "אני חייב ללמד אותך." אמר לואן בחיוך. "אם אתה אומר.." משך כריסטיאן בגתפיו בחיוך קל, שמח שיכול להעלות חיוך על פניו של הפריק.
*
"אוצר שלי..." לחש כריסטיאן, מזיז את כתפו של לואן מצד לצד בעדינות, מנסה להעיר את הנער בזהירות. לואן המהם משהו לא מובן, קובר את פניו בתוך הכרית. "הי, בייבי," צחקק כריסטיאן מהתנהגותו של לואן. "קדימה, כבר צהריים.." נאנח כריסטיאן. לואן פתח עין אחת, סוקר את חלל החדר באיטיות ומבין כי לא נמצא בסלון. הוא צמצם את עיניו על כריסטיאן, מסתכל עליו בחוסר הבנה. הוא העביר את ידו בישערו המבולגן בניסיון לסדר אותו ללא הצלחה מרובה. הוא מתיישב על המיטה באיטיות בעוד שלראשו מחלחלת העובדה שהוא נמצא בחדר של כריסטיאן. "מה..?" מלמל לואן, מסתכל על המקובל בחוסר הבנה. "איפה כולם?" הוסיף לואן, מגרד את עורפו בעייפות. "אריק עזב מוקדם בגלל אחותי וויליאם ורייאן הלכו לפני כשעתיים." הסביר כריסטיאן, מלטף את גבו של הפריק בצורה מעגלית ואיטית. "למה לא הערת אותי..?" המשיך למלמל לואן בעייפות, עדיין מתקשה לפתוח את זוג עיניו במלואה. "ישנת חזק, גם כשהעברתי אותך מהסלון לחדר שלי לא התעוררת." חייך כריסטיאן. לואן פקח ועצם את עיניו בעייפות, מסתכל על כריסטיאן ושותק. "כדאי שאלך?" שאל לואן, תוהה לעצמו כמה זמן גזל מכריסטיאן. הוא היה אמור להתעורר, למה נרדם כל כך חזק אחרי שנים שלא יכל לישון בנחת. הוא הרגיש עייף, אפילו שישן מספר שעות ארוכות בצורה שלא ישן תקופה ארוכה. ללואן תמיד היה קשה להירדם בנחת בלילה, אבל הפעם משום מה הוא נרדם כל כך חזק שכלל לא רצה לקום מהמיטה, גם אם המיטה הזו לא שייכת לו.
"מה? לא!" צעק כריסטיאן. "תישאר.." הוא מלמל מיד לאחר מכן, מחייך ברכות אל לואן שהחזיר לו חיוך קטן. הוא נשק לשפתיו נשיקה קטנה ותמימה, מתרחק בחזרה ומסתכל לתוך עיניו. "אתה בטח רעב, אולי אזמין פיצה?" הוא הציע, כי יכולות הבישול שלו לא היו בשמיים והוא לא רצה שלואן חס וחלילה יקיא מהארוחה שכריסטיאן בישל לו. "בטוח? אני לא רוצה להכביד עלייך." אמר לואן, משפיל את מבטו ומשחק באצבעותיו בביישנות. "לוּ..." כריסטיאן תפס אל לחייו של הנער בזהירות והרים את ראשו למלה. "כשאמרתי שאנחנו ביחד, אז באמת התכוונתי לזה... אני לא רוצה שמערכת היחסים שלנו תהיה חסרת הגדרה, אני רוצה שזה יהיה רשמי, שתהיה בן הזוג שלי, גם אם זה אומר שאני הומו." הוא הסביר בעדינות, מחייך את חיוכו וגורם ללואן להזיל דמעה. "הי! לא לבכות." צחקק כריסטיאן, מנגב את הדמעה עם אגודלו. "זה מהתרגשות!" הסביר לואן בחיוך. "אז, בייבי קטן שלי, מה תבקש לאכול?" העביר כריסטיאן נושא. "פיצה עם זיתים נשמע כמו משהו מצויין." הנהן לואן. "אוקיי, אז אני אזמין פיצה בתוספת זיתים עם... מיץ תפוזים?" חייך כריסטיאן ולואן הנהן בתגובה.
