"עכשיו בייבי, תחזור לחדר" הוא ציווה ואני הינהנתי, לוקח את רגליי אל המדרגות מבלי להפסיק להביט אל תוך עיניו של האיש המסתורי.
שיפשפתי את עיניי, נאנח בייאוש בעודי נכנס אל החדר, רואה שהנער הבלונדיני עדיין ישן.
נשענתי בגבי על הדלת, סוגר אותה לאט לאט עד שנתקעה במשהו
עיניי ירדו אל הגורם הזר, פוגשות בכף רגל שחורה אז מנעה מהדלת להיסגר לגמריי
הלכתי אחורה במהירות ובבהלה, רואה איך הזר נכנס אל החדר וסוגר את הדלת אחריו
"אתה לא אמור להיות פה" קולי רעד, פחדתי מהאדם שנכנס לפה, לא ידעתי מה הוא עלול לעשות לי ואפילו לווילאים.
"זה הבית שלי, אז הייתי אומר שדווקא אתה לא אמור להיות פה" עיניו הכחולות הביטו בי בהתגרות וזווית פיו עלתה מעט
הטלפון שלי היה בכיס שלי, רציתי לקחת אותו ולהתקשר לתומס
הושטתי את ידי בהיסוס אל הכיס האחורי אך הזר התקדם לעברי, תפס בידי בחוזקה ואחר כך גם בשנייה
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו הכואבת אך הוא לא זז, ידו לופתת את מפרק ידי בחוזקה ועיניו חודרות לשלי
"תעזוב אותי!" נאבקתי בו אך הוא היה חזק מידי, הוא קירב את גופי אליו, מביט בי בשתיקה
קפאתי, עיניו הכחולות והעמוקות היו כמו אוקיינוס שלם שבו טבעתי, חסר אונים, לא מצליח להשתלט על גופי
"תשחרר אותי" ניסיתי לצעוק אך קולי נשמע רועד ולחש
לא ידעתי מה קרה לי, הנוכחות שלו גרמה לגופי לאבד את כל חושיו
כשהבטתי בעיניו כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה על האפלה שנדפה ממנו
הוא היה כל כך מאיים, כל כך מסוכן, כל כך שונה מתומס
"כל כך יפייפה, איך זה שלא ראיתי אותך קודם?" הוא שיחרר את אחת מידיי והניח אותה על פניי
לא הצלחתי לזוז
המגע החם שלו שיתק את כל מערכות הגוף שלי, לא יכולתי לזוז, לא משנה כמה רציתי
"אה בייבי?" הוא שאל, אגודלו מלטף את שפתיי, גורם לנשימתי להיעתק
הוא עוד יהרוג אותי בסוף
"היי בייב-"
דלל החדר נפתחה ודמותו של תומס נכנסה לפתע, מביטה בשתינו בחוסר הבנה
גופי התשחרר במהירות, דחפתי את גופו ממני ורצתי אל עבר תומס, כורך את זרועותיי סביבו
"יש בעיה דמאיין?" תומס הרים לעברו גבה ועטף את ידיו סביבי
האיש שהתגלה כדמאיין לא השיב, רק הביט בי באדישות שאפיינה אותו ומשך את כתפיו
"שום בעיה" הוא אמר בקול הצרוד והעבה שלו ויצא מהחדר
הוא היה יותר גבוה מתומס
יותר אפל
ראשי כאילו צרח לי לברוח ולהתקרב באותו הזמן, היה בו משהו שמשך אותי
משהו שחיפשתי הרבה זמן ולא מצאתי אותו בתומס
'זה שום דבר' חשבתי לעצמי
אני אוהב את תומס
ואני אשאר איתו
~~~~~~~~
"תתרחק מהאיש הזה" תומס החזיק בפניי בעדינות, מבטו חדר לשלי
"הוא מסוכן, בפעם הבאה שאתה רואה אותו אתה הולך משם זה ברור לך??" הוא אמר בקול רציני ואני הינהנתי בפחד, עדיין רועד מאיש המסתורי הזה בשם דמאיין
"יופי, ילד טוב" הוא קירב את גופי לחזה שלו ונשק לראשי
"עכשיו אנחנו הולכים הבייתה בייבי, תשאר צמוד אליי" הוא ניתק את מגענו והלך לקחת את וויליאם שעדיין ישן למרות הכל מהמיטה.
הוא הרים אותו בשתיי ידיו, וראיתי איך וויליאן נצמד אל החזה שלו מתוך שינה
אני יודע שלא הייתה לו כוונה, אבל שבריר קטן של קנאה פגע בליבי
אבל מה שיותר הפחיד אותי זה שהוא היה כל כך קטן ואפילו לא מורגש
משהו באחוריי הראש שלי ידע שלא היה לי כל כך אכפת מזה, כאילו כבר לא הייתי קנאי לתומס
אבל למה?
ומתיי לעזאזל זה קרה??
YOU ARE READING
A princess or a bad boy
Romance"תסתכל עליי." הוא תפס בלחי בגסות " למי אתה שייך, של מי הגוף הזה?" עיניו הכחולות חדרו אל שלי "שלך אדוני." מה יקרה כשלוגן יבין שנמאס לו מהדאדי הנחמד והוא רוצה מישהו שקצת יעניש אותו? לפניי שאתם קוראים : הסיפור מכיל * תכניים מינים * סצנות אלימות *שפה...
