יעוד המלכה • Mate To The Queen

סיירה

אני נותנת למבטי לנדוד בזמן שאני הולכת דרך מיסדרונות טירת הדרקון. היא בהחלט מרשימה. שיש לבן ומבריק עם ורידים של זהב מנצנץ; הרי הגעש המטילים זוהר אדום החלונות ונותנות למקום הרגשה חמימה, אפילו לוהטת.

המיסדרון מתרחב בהדרגתיות לחדר גדול ועגול בעל בור עמוק באמצע. הוא ריק מלבד דמות כהה היושבת לצד הבור. החדיר מרגיש כאילו הוא פועם ואני מבינה מי זה.

"המלכה סיירה, חשבתי שעזבת עם אימי," הוא אומר.

"זה לא משהו שציפיתי להיקרא בזמן שאני כאן," אני מציינת.

הוא מושך בכתפיו. "התואר הזה מגיע לך."

אני מחייכת. "תודה. אמא שלך לא היתה צריכה עזרה כדי להחזיר את הדרקונים לכאן אז היא אמרה שאני מוזמנת להישאר בזמן שהיא לא כאן. אני אוהבת את זה כאן, אף אחד לא מטיל ספק בסמכותי או מנסה להפיל אותי," אני צוחקת.

הוא נראה מופתע. "מי לעזאזל ינסה להפיל אותך?"

"יש המון מכשפים - בעיקר הזכרים, שלא אוהבים את העובדה שנקבה צעירה היא הבכירה שלהם. הם ניסו להרוג אותי יותר מפעם אחת," אני אומרת לו. שעשוע עובר בפניי מתגובתו.

"לעזאזל, זה נשמע מהנה," הוא נוחר, מטלטל את ראשו. הוא מושיט יד לתוך הבור ואני מתקרבת, ענייני גדל.

"מה אתה עושה?" אני שואלת.

הוא מנופף בידו שאצטרף אליו. "בואי לכאן ותראי," הוא אומר.

אני מקמטת את מצחי, מתיישבת בצד השני של הבור. אני מסתכלת מטה ועיניי מתרחבות. "אוי אלים," אני מתנשמת. "מה לעזאזל?"

הוא צוחק וזה מיד גורם לי לחייך. הוא צוחק עם כל גופו, זורק את ראשו אחורנית ומצמיד את ידיו ביחד.

אני נושכת את שפתי, מנסה להסתיר את חיוכי בזמן שאני מטלטלת את ראשי ומסתכלת חזרה לבור. הוא די גדול, שלושה מטרים לאורך בערך ושני מטרים לעומק. אבל מה שמפחיד אותי הם היצורים בתוך הבור: שישה עקרבים ענקיים זוחלים סביב, כך אחד מהם בעל טפרים גדולים יותר מאגרופיי. הם שחורים לגמרי בניגוד מוחלט לפחמים האדומים עליהם הם הולכים.

"אוקיי ברצינות, למה יש לכם בור מלא בפחם ועקרבים ענקיים?" אני שואלת, מסתכלת על הצבטות הענקיות והזנבות המחודדות.

"אחי ואני נהנגנו לתפוס אותם כשהיינו צעירים יותר, הם גרים קרוב ליד פסגות הרי הגעש. הם סופר מהירים והעקיצה שלהם הורגת באופן מיידי, אלא אם כן אתה דרקון, אז זה רק כואב בטירוף," הוא צוחק באיפוק. "אז כשאמא שלנו הייתה עסוקה במשהו בו אחי ואני לא יכלנו לעזור, היא היתה מתערבת איתנו שלא נצליח לתפוס אחד. זה היה בעיקר כדי להעסיק אותנו ואהבנו את זה. היינו מבלים שעות בניסיונות להשיג אחד ואז להביא לה אותו. הם ממזרים קטנים וערמומיים אז החלטנו לשמור את הבודדים שהצלחנו לתפוס."