Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 15: מגדל השממה

•עטרה P.O.V•
צעדנו כשהוא מושך אותי אחריו אל תוך הבית. נכנסנו כשהאוויר החם הכה בפניי ידו אחזה בידי עם הטבעת הלוטוס מארגייל שהייתה משובצת ביהלומים ורודים ולבנים בצורת לוטוס. אמא בדיוק הניחה קינוחים על השולחן כאשר אוראל נכנס עם יין משובח. ראיתי את אליאור יושב עם נסטיה עיניו האפרפרות נעצו בי מבטים קרים ואדישים. ראיתי את נסטיה היא הביטה בי בחיוך עם עיניה האפורות שנצצו כיום גשום היא קמה בחיוך הערמומי שלה. "מזל טוב יקירתי אני מאחלת לך אושר." נסטיה אמרה בחיוך מחבקת אותי חיבקתי אותה גם כלפי חוץ. "תודה רבה לך מהפה שלך לאלוקים, אני מקווה שגם אני אזכה לראות את החתונה שלך ושל אליאור במהרה." השבתי לה בחיוך עליז כלפי חוץ מחייכת אליה חיוך גדול שכולו היתה ציניות מוחבאת היטב.
"מהפה שלך לאלוקים אולי גם אתה תזכה אותי אליאור בהצעת נישואין כה יפה כמו של פרופסור מירבל." נסטיה אמרה בחיוך גדול לאליאור.
"אנחנו עוד בתחילת הקשר שלנו יש לנו את כל הזמן שבעולם עד אז." אליאור השיב לה בקולו הנטרלי.
"הוא כמו תמיד יבש," אמרתי לנסטיה בחיוך משועשע. "אליאור יקירי תראה קצת יותר התלהבות החיים יפים תחייך קצת תראה קצת רומנטיות." אמרתי לו בחיוך עליז פוגשת בעיניו האפרפרות שהיו כהות הוא הביט בי במבט רציני.
"אני מתעב כשמחייכים אליי חיוכים מזויפים ובאותה מידה אני שונא לחייך חיוכים מזויפים אני לא מסוג האנשים שאוהב את הצביעות הזו." הוא ענה לי בקרירות. "אני מעדיף להיות ישיר." הוא השיב בבוטות על דברי.
"מעניין חיוכים לפעמים מוציאים אותנו ממצבים לא נעימים ומשרים אווירה טובה אולי תנסה פעם אחת." השבתי לו. "לא כך ניתאי?" שאלתי אותו בחיוך גדול ואוהב כלפי חוץ ידיו עטפו את מותניי ברכושנות.
"החיוך שלך לא יכול להיות מזויף יפה שלי הוא יותר מדי יפה בשביל להיות כזה." הוא השיב בחיוך ציני שרק אני יכולתי לזהות.
"בואו נרים כוסית לכבוד הזוג הצעיר?" אבא אמר קוטע את השיחה שלנו מעביר בנינו גביעים. "לחיי עטרה וניתאי אני מאחל לכם הרבה אושר וחיים מלאים רק אהבה אני מקווה שתישא את ביתי בזרועותיך ותנהג בה באותה אהבה שאני רואה עכשיו בעיניך." אבא אמר כשכולם מביטים בנו.
"לחיים!" כולם השיבו שותים יין. ידיו הגבריות עטפו אותי על פניו היה חיוך ציני ומסופק שהיה כלפי רציתי רק להשתכר ולברוח מהחדר. כולם היו מאושרים במיוחד ההורים איך לעזאזל אני יוצאת מזה עכשיו?

******
•כללית P.O.V•
הגשם טפטף לו בשערי העיר העתיקה, הקולות מזמן נדמו שעת העוצר הגיעה לאחר הרצח שהתרחש לפני כשבועיים. שוטרי המג״ב עמדו דרוכים, יודעים כי הרוצח מלונדון מסתובב חופשי. טיפת מים נשמעה נופלת לדלי ליד אחת החנויות בשער שכם. דמות ישבה על חומותיה של שער שכם כשהיא לבושה שחורים. אף אחד לא שם לב אליו עיניו היו ממוקדות מעלה. אל אזור הבניינים החדשים ושם בבניין מסוים. היא חיכתה לו מצפה לו כמו המוות, מצפה לו עם הסכין שלה. אבל היא לא ידעה שהסכין שלו כבר על צווארה.
"תבדקו את האיזור הס״מ אמור להיות פה כוחות השב״כ עובדים לתפוס אותו." הוא שמע את התדריך. רגעים אחר כך היכה הברק ואחל לטפטף הגשם בחוזקה דמותו נעלמה.