פרק 30

4.8K 319 147
                                    

נקודת מבט סקאר:

הרמתי את ראשי לעבר ג'ק והסתכלתי עליו.

"מצטערת." אמרתי בפשטות והלכתי לקחת את הקשת שלי, שהתכופפתי להרים אותה הרגשתי את כל המבטים ההמומים של החיילים ואפילו של ג'ק עליי.

חזרתי לעמדה שלי וחיכיתי שכל השאר יצאו מההלם ויחזרו איתי לירות.

הפעם יריתי באחד ואחר כך בעוד אחד ,ועוד אחד ,עוד אחד...
עם כל ירייה כאב לי יותר.

ואז הגיע הירייה שפילחה את ליבי וצעקה שבחיים לא חשבתי שאשמע.

אבא.

ירו באבא שלי.

ואז נזכרתי במשפט שאמא שלי תמיד אמרה לי: המשפחה היא הדבר היחיד שתשאר שלך לא משנה מה תעשה או מה יקרה לך, אתה יכול לשנות את הזהות שלך אבל לא את הדם שזורם לך בעורקים, ולא את הלב שלך.

זו המשפחה שלי, אני חייבת לעשות משהו לעזעזאל.

ראיתי כמה אנשים מהחיילים של ג'ק שנמצאים למטה מתכננים לירות על אבא שלי באקדחים וישר מבלי לחשוב פעמיים לקחתי שלושה חצים ויריתי את שלושתם בבת אחת אל האנשים שהתכוונו לירות באבא שלי.

אחרי שנייה ראיתי את אחיי התאומים ליאם ודילן רצים אל עבר אבי בשביל לעזור לו ועל הדרך יורים בכל האנשים של ג'ק שמנסים להתקרב אליהם.

פתאום ראיתי את אחי ליאם מתקפל על הרצפה ואז ראיתי משהו מבצבץ מרגלו של ליאם וראיתי שירו גם בו בחץ.

תפסיקו לירות בהם!

ואז ראיתי מלא מאנשיו של ג'ק מתקדמים אל עבר המשפחה הפצועה שלי, דילן לא מצליח להתגבר על כולם וגם מלמעלה יורים עליהם והחיילים של המשפחה שלי מנסים להשיב אש אך ללא הצלחה.

בבקשה תפסיקו לירות בהם.

הרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני.

ואז ללא מחשבה הוצאתי את החבל שלי וקשרתי לאיזה מקום שאפשר לקשור עליו חבלים שהיה בגג האחוזה, כולם היו שקועים בלנסות להרוג את המשפחה שלי וג'ק החליף עמדה וירד למטה.

קשרתי את החבל אליי ועשיתי את המעשה הכי נועז שעשיתי עד היום נראה לי. קפצתי.

שראיתי שאני כבר קרובה לרצפה הצמדתי את רגליי אל הקיר וירדתי בזריזות.

הגעתי אל הקרקע ללא פגע ורק עכשיו כל הצלפים שמים לב שנעלמתי ושמעתי את צעקותיהם באוזנייה. ניתקתי את האוזנייה וזרקתי אותה על הרצפה ודרכתי עלייה.

התקדמתי אל עבר הגוש הגדול והתחלתי לירות אל עבר המהומה.

ואז הגעתי אל המגעל הפנימי רואה את חייליו של אבי מנסים להגן על אבא שלי ועל אחיי הפצועים.

"את לא יכולה לעבור." חייל אחד של אבי אמר לי ובאתי להסביר את עצמי אך קטעו אותי.

"תן לה להיכנס." שמעתי את קולו של דילן, האח שלא פצוע שמנסה גם הוא לגבור על כוחותיו של ג'ק.

הסתכלתי על דילן וראיתי עד כמה הוא השתנה, הוא נהיה כל כך יפה, זיפים צמחו לו סביב שפתיו וסנטרו וגם המשיכו אל עצמות לחייו, עינייו הירוקות שדומות כל כך לשלי התכהו יותר וככה בדיוק עם אחיו התאום ליאם.

"סקרלט." דילן אמר וחיבק אותי בחוזקה.

הייתי מפותעת.

"התקשרת כבר לרכב שיבוא לקחת את ליאם ואת אבא? לא נראה לי נצא מזה כל כך בקלילות." אמרתי לו מתנתקת מהחיבוק.

"כן, ועכשיו ברשותך תעזרי לי לחסל את המזיקים הטורדנים האלה." אחי אמר והתחיל לירות בכל חייליו של ג'ק.

לא רציתי להרוג אותם אז רק פצעתי אותם עם הסכינים שלי. יודעת שיזכו לטיפול.

המשכתי להילחם בחייליו של ג'ק, רובם נתנו לי להרביץ להם, והשאר היו בהלם שאני עוזרת למשפחת בראון.

רק אם הם היו יודעים שזו המשפחה שלי.

ואז פתאום כולם התפזרו. בבת אחת.

ואז ראיתי את ג'ק עובר בין כולם אל עברי.

"מה את עושה?" הוא שואל באיפוק רב ומבטו כלא מאמין.

"נלחמת." אמרתי בפשטות.

"עם משפחת בראון או נגד משפחת בראון?" הוא שאל בעצבים שניסה לרסן קודם לכן.

"עם." אמרתי שוב בפשטות, פניי לא לבשו שום הבעה.

"למה? את יודעת שהם האויבים שלי, את עבדת איתי מעל חצי שנה, מה השתנה עכשיו?" הוא אמר וראיתי כאב בעינייו.

"סקרלט, צריך ללכת הרכב שאוסף את אבא וליאם הגיע, קדימה." דילן אמר לי במהירות ובשקט אך כנראה שג'ק שמע את זה כי אחרי שנייה הוא האדים כולו.

"אבא? סקרלט? מה הולך פה?!" הוא צעק והשתגע ופה כבר כל החיילים של ג'ק היו מאחוריו וכל החיילים של המשפחה שלי היו מאחוריי ומאחורי המשפחה שלי.

התקדמתי אל עבר הרכב אחריי דילן ואז יד חזקה תפסה בידי.

"את לא הולכת ממני עד שאת אומרת לי מה הולך פה!" ג'ק צעק והחזיק בידי באחיזה כואבת ועיוותתי את פניי בגלל הכאב.

"עזוב את אחותי בשקט, אתה מכאיב לה." דילן אמר משחרר את אחיזתו של ג'ק מידי.

"אחותך? רגע... את סקרלט בראון? הבת האבודה של משפחת בראון? את היית לי מתחת לאף כל הזמן הזה?" הוא אמר אבל כבר רצתי אל עבר הרכב שהתחיל לנסוע אחרי דילן ועליתי במהירות אל הוואן הגדול.

סגרתי את הדלת וראיתי את ליאם ואבי שכובים על מיטה ומישהו מטפל בהם.

"הם יהיו בסדר?" שאלתי את האיש שטיפל בהם והוא רק הינהן לי בחזרה.

דילן אחז בידי והסתכלתי עליו והוא עליי.

וחיבקתי אותו חזק.

"ברוכה השבה למשפחה, אחות קטנה."

זה הפרק הכי אהוב עליי בכל הספר הזה כבר ציינתי את זה בפרק הקודם.
ואני חושבת שתהרגו עכשיו, נכון?
אז סליחה אבל יש לי עוד הרבה חלומות להגשים.
מקווה שאהבתם תהנו❤




𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊Where stories live. Discover now