תשע ממלכות בוערות (ספר 1)

49 | אלת הברקים - פרק ארוך במיוחד!

קורי יצא מהשער והופתע לגלות שהוא עומד על הביפורסט.

הוא לא האמין כמה התגעגע למראה הממלכה מהשער. הוא כבר אחז בגרזן שלו וניסה להתכונן לקראת הקרב שלו. הוא ראה את אחי היימדיל נאבקים זה בזה. יורון התגונן מאגרופיו החזקים של גרגור וניסה למצוא את האפשרות להכות אותו חזרה. "רוץ כבר, קורי!" יורון צעק לו לאחר שספג חבטה נוספת לצלעותיו.

קורי הנהן ולא המתין אפילו רגע. הוא התחיל לרוץ בקו ישר אל גשר הקשת בענן המוכר והידוע, אל עבר אסגארד. באותו רגע, הוא קצת התחרט שלא לקח את העט של ראלף ממנו. קצת רונות לא היו מזיקות לריצה על הגשר שנראה ללא סוף.

הוא יכול היה לראות בעיניו הירוקות את הסוף ואת עשרות החיילים שמחכים לו בקצה. הם זזו ביניהם והתארגנו במבנה שכבר זיהה. מבנה משולש מסמל שהקשתיות מתכוננות לירות עליו. "נו, באמת." הוא מלמל בזמן שהמשיך לרוץ. "אני מקווה שתזרום איתי הפעם." הוא דיבר אל הגרזן שלו וכשראה את הקשתיות מותחות את החצים לעברו, הוא הרים את הגרזן מעל ראשו והתכונן לחבוט בכמה חצים שיכול היה.

הוא כבר יכול היה לשמוע את מקס צועק. "אש!"

החצים נורו וקורי צעק בזעם מהול באדרנלין. הוא ראה את החצים מתקרבים אליו במהירות, הוא עצר את ריצתו והניף את גרזנו קדימה. קורי עצם את עיניו ולאחר כמה שניות, כשלא שמע דבר, הוא פקח את עיניו וראה דמות שלא ציפה לראות.

הוא היה לבוש באותה סחבה מניפלהיים. כפות ידיו הגדולות התאגרפו והוא היה מול קורי, כשהגב מופנה אליו. החצים נהפכו ללא יותר מאבק מברקיו ואור השמש שפקד את אסגארד הבהיר את שיערו הבלונדיני.

הוא הסתכל על קורי המתנשף ונחר בבוז. "איינהירי טיפש." הוא אמר בקולו העמוק.

"ת'ור, יא בן של זונה." קורי קילל וחייך בהקלה. הוא הגיע לעזור, למרות מה שאמר בניפלהיים.

ת'ור יצר קליקים עם ראשו וכפות ידיו וחייך ברצון. "התגעגעתי למקום המטומטם הזה." הוא מלמל לפני שזינק בעוצמה קדימה, אל עבר החיילים.

הוא טען ברק עוצמתי והשליך אותו בחוזקה קדימה, רחוק מהחיילים אך קרוב מספיק בכדי להבריח אותם. קורי מיהר להגיע אל סוף הגשר וכשהגיע הוא התנשף לכמה רגעים וניסה לנוח. "ת'ור, יש מכרות שצריך להרוס. אל תפגע במי שנמצא בתוך המכרות. תפגע במקדחות." קורי הצביע אל עבר ענני העשן שהיו במקומות אקראיים בממלכה. ת'ור הנהן בהבנה ומיהר לזנק אל עבר המטרה הראשונה.

קורי ידע שהמפקד שלו מחכה לו. "קורי!" מקס קרא לעברו לאחר כמה שניות של שקט. הוא צץ מאחורי פסל ואגרף את כפות ידיו החשופות. "לא הייתי בטוח שתשרוד את המסע הזה." הוא אמר והמשיך להתקרב אליו.

"תנסה לא להיראות מבואס מדיי." קורי אמר בזמן שניסה להסדיר את נשימתו.

מקס שלף סכין קטנה מחגורתו והפשיל את שרוול חליפתו. הוא חרט על עצמו רונות שונות שיעזרו לו להיאבק נגד קורי. קורי הצליח לזהות את רונת המהירות והחוזק הפיזי. הוא לקח נשימה עמוקה והכניס את הגרזן אל הנידן שהיה בגבו.