אמילי
"איפה לקסי?" שאלתי הבטתי בפניו, חיוכו נמחק.
"היא עם קיירוס מנסים לשגע אחד את השניה" הנדתי בראשי. הייתי חייבת למצוא אותה.
"אני צריכה למצוא אותה, אתה יודע, היא צדקה בקשר אליכם ואני צריכה לדבר עם רונאן אלוהים יש לי כל כך הרבה דברים! וסבתא שלי!" הרגשתי את מחשבותיי התנגשו זו בזו
"היי," ידו נחה על כתפי.
"לקסי תסתדר לבד היא וקיירוס פשוט יודעים לשגע את עצמם." הנדתי בראשי.
"אני מרגיש את הלחץ שלך אבל אל תדאגי סבתא שלך בסדר ובקשר לרונאן, נטפל בזה אחר כך." הנדתי בהסכמה שוב.
הרגשתי סקרנות, רציתי לדעת עוד, צמאה לדעת על היצור המופלא שעמד מולי.
שום עושה להם רע? וכאילו שמע מה חשבתי "זה מגעיל אבל מעבר הוא לא מזיק לנו." הוא צחק.
אתה יכול.. לשמוע אותי? שאלתי אותו במוחי והוא הנהן, עיניי נפערו.
"ליאו," הוא לקח צעד קדימה.
"תשאלי אותי מה שאת רוצה." והעברתי את הערב בשאלות אינסוף על הזן, מהיכן הם, איך הוא ניזון?
והשאלה שהכי רציתי לדעת "איך הפכת לערפד?" הוא סיפר שיש חלק שנולדו כך ושייכים לזן וחלק שעברו שינוי בעקבות שאריות של דם ערפדים במערכת הדם שלהם כאשר הם מתים.
כל כך רציתי לשאול אך לא העזתי.
אך הוא אמר "אני מהיחידים שלוחמים בשביל קיירוס שלא נולדו לזה, אני עברתי שינוי." עיניו נפלו.
"לא רצית בזה?" שאלתי בהיסוס.
"את ממש רוצה לדעת?" נאנח לפני שהמשיך "לא, אף פעם לא רציתי את החיים האלה לעצמי, תמיד הרגשתי שזה רק יעשה לי רע, ידעתי על קיומם חייתי ביניהם." הוא כנראה ראה את הבלבול בעיניי כי מיד הסביר "אני יתום וקיירוס הוא זה שגידל אותו, כמו אח גדול או אבא, בכל אופן אני חושב שכדאי שפשוט תיראי." תיראי? מה לראות?
הוא הניח את ידו על ידי עצמתי את עיניי והרגשתי סחרחורת העזתי להציץ וראיתי שאנחנו ביער "איך עשית את זה?" נדהמתי.
כמה כוחות מדהימים יש להם?
"ששש.. תסתכלי." הוא הצביע לעבר היער נשמעו משם צעקות וקולות ירי.
התקדמנו לשם, אחזתי בזרועו למרות שלא הגדרתי את עצמי תלותית או פחדנית הרגשתי שאני עמדת לראות זה לא מהעולם שלנו.
"אתם חושבים שלקחת בן אנוש ולגרום לו להילחם בנו זה יציל אתכם?!" גבר גבוה ומאיים ירה בקולו לעבר החשיכה.
"אדמירל, חבל שהמלחמה הזו תמשיך, לא עשינו דבר העולה על הדעת כפשע." צחוק נשמע לאחר התשובה.
האדמירל צחק ולקח צעד קדימה מאחוריו עומדים לפחות 30 אנשי צבא חמושים.
"לא פשעתם? דם של בני אנוש, הרג, השלטתם אימה על הכפר! ועכשיו לקחתם בן אנוש תחת חסותכם כדי להפוך גם אותו למפלצת מוצצת דם!"
ורק אז ראיתי, קיירוס עמד שם וליאו לצידו.
"ליאו מה קורה כאן?" היה לילה קר, הרוח לא הפסיקה להניע עצים.
"אמילי, תתרכזי." החזקתי את שאר השאלות שבויות בפי.
"ליאו הוא לא מפלצת והוא גם לא יהיה אחת, הוא הבן שלי, אחי הקטן." שוב צחק האדמירל
"תוכיח." שיניו צמודות בכעס.
"ליאו, קח צעד קדימה." קיירוס הנחה.
"תראה להם שאתה אנושי." ליאו הושיט יד קדימה ובידו השנייה להב חדה ובלי לחשוב העביר אותה על ידו המושטת.
ליאו שעמד לצידי מיהר לכסות את פי שלא אעשה רעש.
"רואים? דם והפצע לא החלים אתה יודע שאנחנו מחלימים בעניין של שניות אדמירל." קיירוס כיסה בידו את הפצע של ליאו מנחה אותו ללכת אחורה.
אבל ליאו לא הסכים ויכולתי לראות את האדמירל כיוון את נשקו על גבו של קיירוס בעוד ליאו דחף אותו הצידה והכדור חדר לגופו.
"לא!" קיירוס צעק כשליאו נפל לקרקע.
פתאום המון אנשים, ערפדים כל נראה, יצאו מהצללים ותקפו את כל אנשיו של אדמירל.
ניגשנו קרוב יותר לליאו וקיירוס ראיתי אותו שהחזיק את עצמו.
"ק-קייר-קיירוס." קייריס הניד בראשו למשמע מאמצו של ליאו לדבר.
"אתה חייב לעשות את זה." קיירוס התחנן.
ליאו הניד בראשו לשלילה.
"אתה חייב!" קיירוס פצע את מפרק ידו והצמיד אותה לשפתיו של ליאו.
"שתה." הורה וליאו המשיך להתנגד.
"ליאו, אם אתה הולך אני הולך זוכר?" דמעות זלגו במורד לחיו של קיירוס.
וליאו במאמציו האחרונים הסכים לשתות מקיירוס.
אך פתאום הוא הפסיק לזוז.
ידיו נשמטו לצידי גופו וקיירוס נדהם.
"אני לא מבין.. ליאו?" הוא ניסה לחוש דופק
"אתה אמור להחלים! ליאופולד!!" וכמעט דקה אחר כך ליאו התיישב נשם בכבדות.
וכך הבנתי איך ליאו הפך למה שהוא היום.
~~~~
אמת ש?
אנחנו קרובים לסוף, פרק הבא הוא הפרק האחרון.
תאמינו לי גם אני לא מאמינה, אני מחפשת בלהט את הסיפור הבא שאעלה לכאן.
אין לי שום מושג לבנתיים.
בכל מקרה, תהנו!
באהבה,
וויט א'נגל.
ESTÁS LEYENDO
Dark love
Vampiro✯הסתיים✯ M×W המשימה שלי הייתה פשוטה, עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים אבל לא ידעתי שברגע שאראה אותה שום דבר לא יהיה אותו הדבר. היא הייתה אמיצה וחסרת סבלנות, היה לה מטרה להשיג כסף בניגוד לכל השאר היא הייתה נחושה להשיג אותו, לא היה לה אכפת הדרך. מצאתי א...
