אנבת' הרמיוני

תודה, האגריד

כמה ימים לאחר מכן הארי רון ואני שוב חזרנו להיות החברים הכי טובים. עשינו הכל ביחד, משעורי בית ועד צפייה באימוני הקווידיץ של הארי, עניין שהיה כיפי ומוזר. היה מגניב להיות חברה של מישהו שהיה השחקן היחיד בקבוצת הקווידיץ של גריפינדור מהשנה הראשונה. זה קרה יום אחד בתחילת שנה ,בשיעור הראשון בתעופה על מטאטאים. היינו אמורים לעלות על המטאטא ולגרום לו להתרומם את מת באוויר. השיעור הזה הארי הצליח יותר מכולנו. בפעם הראשונה שניסינו להמריא ,הוא היה היחיד שהצליח להמריא ולזכות את גריפינדור בעשרים נקודות. אך בזמן שהארי הצליח להמריא נוויל לונגבוטום נפל איבד שיווי משקל והפיל את כדור הזיכרון שלו. לרוע המזל גברת הוטס שהיתה המורה לתעופה החליטה שבמקום לעזור ולהשליט סדר במקום עליה ללכת לכמה דקות. נוויל  המסכן שהתאושש מהנפילה ורצה להרים את כדור הזיכרון שלו היה צריך להיתקל במאלפוי הארור שהיה איתנו בשיעור כי זה היה שיעור משוטף עם תלמידי סליתרין. מאלפוי טס במהירות. עם המטאטא שלו לעבר הכדור וחטף אותו שנייה לפני שנוויל הרים אותו. אך היה לי ברור מאליו  שהוא לא בדיוק התכוון לתת לנוויל את הכדור.כל מה שרצה היה לזכות בתשומת לב ובהזדמנות לרדת על נוויל מול כולם. וזה באמת קרה כמו שתיארתי. והוא באמת באמת ירד על נוויל. עד שהארי התערב ודרש ממנו להחזיר את הכדור.  מאלפוי גיחך וינה בתגובה שינסה לתפוס אותו אם הוא יכול. ואף אחד לא חשב שהוא יכול כי שנייה לאחר מכן מאלפוי זרק את הכדור לגובה מטורף. כזה שאף אחד לא ציפה שהארי אפילו ינסה לתפוס אותו. היה ברור שברגע שהכדור יפגע ברצפה הוא יישבר וינופץ לרסיסים. אך למרבה ההפתעה הארי ,על המטאטא שלו, המריא לגובה מטורף במהירות האור. זיהה את כדור הזיכרון ותפס אותו לפני שנגע ברצפה. אך לרוע המזל הארי עבר על התקנות של הגובה שמותר לנו להתעופף ועשה את זה בדיוק לעיני פרופסור מקגונגל שעברה שם. היא כמובן ציוותה על הארי לבוא איתה מייד. הארי עשה כדבריה .אבל לא לפני שהוא נתן לנוויל את הכדור שלו. כעבור כמה דקות הארי חזר אלינו ,אבל בעוד שאנחנו בטוחים שיש לו חדשות רעות ואולי אפילו רעות מאוד הוא חזר עם בשורה אחרת לגמרי. הוא המחפש של נבחרת הקווידיץ של גריפינדור.ומאז הארי מתאמן יום ולילה מתאמן ומתאמן ומתאמן. ואנחנח לצידו בכל האימונים. אהבנו ללכת להאגריד בזמן הפנוי שאחאי האימונים. והוא היה מספר לנו כל מיני דברים מעניינים.  אבל אני שמתי לב שמשהו בהתנהגות של האגריד מוזר. לא הייתי בטוחה אז שמרתי את הספקות לעצמי. הגיע יום משחק הקווידיץ הרטשון של הארי- נגד סליטרין. אנחנו מתאספים באולם הגדול ובארי הולך לתאי השחקנים להחליף למדי קווידיץ.  בדרכנו למושבים שלנו אנחנו רואים את סנייפ מקבל טיפול מפילץ השרת. הוא קיבל נשיכה מכלב. אני ישר משייכת את זה בראשי לפלאפי - הכלב התלת ראשי שראינו אבל גם בזה אני לא בטוחה ובוחרת להשאיר את זה לעצמי.  לאחר כמה דקות המשחק מתחיל. בהתחלה הולך לנו ממש טוב, והארי נראה כאילו מצא את הסניץ ומתחיל לרדוף אחריו אבל פתאום הוא מתחיל לאבד שליטה על המטאטא שלו. המטאטא מתפטל בפראות באוויר במהירות מטורפת ומנסה להפיל מעליו את הארי . הבנתי ישר שמישהו מטיל על המטאטא  לחש. וסתכלתי עחל האנשים וראיתי את סנייפ ממלמל משהו. היה לי ברור שאני חייבת לעשות משהו ונכנסתי מתחת למושבים בניסיון לפלס דרך אל סנייפ. בדרכי אני מתנגשת בפרופסור קווירל ומפילה אותו בטעות. אני מחכה שנייה לראות שלא עלו עליי וממשיכה בדרכי. אני מגיעה אל סנייפ ומציתה  את גלימתו. אני חוזרת למקומי וראוה שהארי באמת חזר לתפוס שליטה על המטאטא. הוא תופס את הסניץ ומעניק לגריפנדור את הניצחון.  
אחרי המשחק אנחנו הולכים לבקתה של האגריד ואני מספרת לו על כל מה שקרה ועל סנייפ. אבל משום מה הוא מסרב להאמין שזה היה סנייפ שכישף את המטאטא. סיפרנו לו גם על הנשיכה שראינו אצל סנייפ ואני בחרתי גם להוסיף  את ההשערה שלי בנוגע לכלב התלת ראשי. " אה , פלאפי. " " זה הוא רק פה כלב קטן ובלתי מזיק." " אתה מכיר את פלאפי ?" שאלנו ביחד " לא ,זה כלום. זה פה לא כלום ושום דבר" מיהר האגריד לענות. " האגריד, מה אתה יודע על הכלב התלת ראשי הזה ועל סנייפ?" " זה רק אני נתתי אותו לדמבלדור בהשאלה כדי שישמור על משהו ששייך לו ולניקולס פלאמל. " כולנו עמנו בבת אחת ורצנו מהר ככל יכולתנו לכיוון הספריה של בית הספר. " תחזרו פה  מייד" קרא האגריד " זה אסור לכם לדעת כל זה ,לאו פה אתם חושבים שאתם הולכים?" אבל אנחנו כבר היינו רחוקים מדי כדי לשמוע את האגריד הצועק לנו מרחוק. הינו כבר בספרייה שקועים בחיפוש ספר על ניקולס פלאמל"