פרק 16- גשם

215 16 0
                                    

Felix's POV

ייאוש.

ייאוש זה רגש שהכרתי טוב יותר מכל רגש אחר, אולי חוץ מאשמה.

ושהרגשתי את כפות רגליי על רצפת תא הכלא בפעם האחרונה, בעודי מסתכל על טיפות הדם שנפלו מידיי בגלל השלשלאות שהיו כרוכות סביבן, הייתי יכול להישבע שייאוש יהיה הרגש היחיד שארגיש אי פעם. שזהו, אני מוכן לוותר.

קספר הסתכל עליי בעודו מחייך קלות, הוא היה חברו הקרוב של אבי. אולי הקרוב ביותר. ואיש בעל אכזריות שקשה לתאר. אני עצמתי את עיניי וחיכיתי לעוד חיזיון, לעוד משהו שיטלטל אותי."אתה הבאת את זה על עצמך, שתים עשרה." הוא אמר לי בחיזיון הראשון שהראה לי. אולי באמת הבאתי את זה על עצמי. הרי איזה בן שמיועד להיות נסיך היה מורד באביו?ובפעם ההיא, בפעם האחרונה שנכנס, היה לו את אותו חיוך שהיה לו שאמר לי את המשפט הזה. הוא החזיק באחת השלשלאות והוציא אותי מחוץ לתא. אחרי שלוש שנים. אחרי שלוש שנים שהייתי כבול לחזיונות של הצללית ולאי יכולתי לשבור את קירות תא הכלא.

"אבא שלך מבקש לראותך." קספר אמר, נבהלתי לרגע. אבי נהג לבוא לבקר אותי לפעמים, להוציא עוד מידע או לראות אם כבר נשברתי. ולמרבה ההפתעה התשובה הייתה שלילית לשניהם.

Infinity ∞Where stories live. Discover now