may 16, 2018
present
"אל תגיד את זה.." המילים הכאיבו לגבר שליבו זעק לעזרה, הוא לא יכל לאבד תקווה, אבל הוא ידע, הוא ידע שאולי איבד הכל כבר ממזמן, איבד את האהבה שלו, את החיים שלו, איבד את עצמו לכדורים ולדיכאון שאכל אותו, והמילים של הנער הקטן שהיה כל עולמו היו המכה האחרונה שעמדה לשבור אותו לגמרי ולנפץ אותו לאלפיי זכוכיות שיעלמו בחשכה, יפלו אל תוך תהום גדולה שממנה אין דרך חזרה. עיניו הראו הכל, כבר לא אדישות, לא קור, הוא נתן ממזמן ללב שלו להפתח ולא היה אכפת לו מי רואה אותו ומי שומע, הוא רק רצה לדעת שהכל יהיה בסדר, שהם יכולים לתקן הכל, שיש להם עוד קצה חוט להחזיק בו לפניי שיפלו ויתנתקו אחד מהשני לנצח.
"בבקשה תן לי להסביר הכל ריי, בבקשה מלאך שלי, בבקשה.." הוא הגיע כבר לשפל המדרגה, הוא נפל על ברכיו, עיניו הוציאו בדמעות חמות את כל החרא שסבל בחצי שנה האחרונה, כל כדור שנכנס לפה שלו, כל מכה שניסתה להשכיח ממנו את הכאב, הוא הקיא את הרגשות שלו אחורה, אך הנער לא ידע אם יוכל לקבל את הסליחה שלו. הוא ראה את הגבר שנשבר למולו, הוא ראה אותו במצב שמעולם לא ראה אותו, הוא היה גוף ללא רוח, עיניו צברו מעליהן שקיות שחורות ופניו היו עייפות מתמיד, הוא ראה שאיבד חלק ממסת גופו, ראה צלקת חדשה מעל גבתו הימנית, את שיערו הפרוע ואת השפתיים שרעדו אך לא מהקור, אלא מהאפלה שאכלה את ליבו ותקפה את ראשו. הוא רצה שבריר של מילה, הבטחה, תקווה קטנה שתשאיר אותו בחיים. ריי פחד, פחד כי לא ידע מה הוא עלול לעשות, מה הוא עלול לעשות לעצמו, מה כבר בטח עשה לעצמו, הוא לא רצה להיות מי שיגרום לכך, הוא ניסה להסתכל על כל הרגעים היפים שלהם, רגעים שהכל היה בסדר כי אספן היה זה שהחזיק אותו מעל המים ולא נתן לו לטבעו, איך הציל אותו מהתמכרות, מחורבן עצמי, ואיך ריי כל פעם הרס את זה מחדש, איך היה הכפוי טובה שחזר אליו בלילה כשהדמעות שוטפות את פניו והגבר שלא יכל לעמוד בפניו החזיר אותו לחיכו כל פעם מחדש, לא וויתר עליו. ריי ידע שגם לו היה חלק באסון שבא עליו, אך הוא עדיין לא היה זה שהחליט לעזוב ביום בהיר אחד ולרסק הכל. הוא עמד שם אובד עצות, חשב על הטוב ועל הרע, על הרגעים המכוערים והיפים, על הכאב שממלא את ליבו, הוא ריחם עליו, ריחם על עצמו, ריחם עליהם, הוא לא רצה לזרוק הכל לפח, לא רצה לזרוק את הנשמה האבודה שהביטה עליו מבין זוג עינים אפורות שלא הפסיקו לבכות דמעות רעילות שכל רגע עלולות להרוג אותו אם לא יפסיקו.
ריי הרגיש את עיניו מתחילות להרטב בעצמן, הוא ראה את אספן מנסה להתרומם אליו, ידו נשלחת כמו באינסטינקט למחות אותם, הוא לא שכח איך אספן תמיד דאג למחות לו את הדמעות, אפילו עכשיו, כשהוא בוכה בעצמו, הוא לא רצה שיבכה. הנער הבלונדיני לקח צעד אחד אחורה, הוא פחד, לא מהמגע שלו אלא מה יקרה אם יכנע אליו, היו לו יותר מידי דברים על ראשו, הוא היה צריך לדעת מה הוא עושה עם דילן, מה הוא הולך לעולל לו עכשיו אחרי שהוא ראה גבר אחר מאיים על נכחותו, עוד כמה מכות הוא הולך להשליך עליו. ריי הביט באדם שהיה האהבה של החיים שלו, האדם שלא משנה מה יקרא עדיין יתפוס מקום כל כך גדול בלב שלו עד שחשש שיקרע כל רגע. הוא נשם עמוק, ניסה לא להסתכל עליו, ניסה לחשוב. הוא הביט על העצים שהפילו חלק מהעלים שלהם על מספר מכוניות שחנו תחתם, הביט על השמיים שהאפירו, מנחמים אותו, מראים לו שהם יודעים מה הוא עובר ושהם איתו ביחד בזה. הוא הרגיש את האוויר הקר שפוגע בו, הרגיש כאילו הוא עומד בגרדום שבו הוא מחליט מה עומד לקרות. הם היו מסוכנים אחד לשני, רעילים אחד לשני, שניהם פגעו בעצמם, הרסו את עצמם אך גם את השני, ולשניהם לא היה תרופה, וריי לא ידע מה יציל אותם, מה יציל את המצב, מה הולך לקרות עכשיו.
YOU ARE READING
My white flower
Romanceהוא לא האמין שאחריי חצי שנה שלמה שהיה רחוק מכל מה שהכיר, מהבית שלו, מהעיר שלו, מכל החיים הקודמים שלו הוא חוזר למקום שגרם לו לברוח מלכתחילה. ביום שבו פגש את הנער התמים הוא ידע שמשהו השתנה, שמעכשיו החיים שלו לא יחזרו להיות כפי שהיו לא משנה כמה ינסה, א...
