𝐦𝐲 𝑜𝑟 𝐦𝐲 || 𝓉𝒶ℯ𝓀ℴℴ𝓀

פרק 2

לאחר שעצמתי את עיניי נרדמתי בהפתעה, קמתי בערך בשעה 23:13 כשהתעוררתי ראיתי שיחות שלא נענו מחברי גימין, התקשרתי אליו חזרה בוידיאו, טמנתי את ראשי בכרית והוא ענה, הוא היה בחדר שלו ואכל על המיטה ואותי רואים רק חצי פנים. "רצית משהו?" שאלתי בצרידות והוא הינהן, למה לעזאזל הוא אוכל שניצל בשעה כזאת, אבל הוא אוכל.

"כן, משעמם לי" הוא ענה וחייך ונאנחתי והסתכלתי עליו לועס ובולע, הרמתי את ראשי מהכרית ואז ראו את הראש שלי אבל עדיין שכבתי על הצד.

"ואני אשם בזה?" שאלתי והוא משך בכתפיו בכוונה של 'לא יודע'. "משעמם לך כי אתה אוכל לבד?" שאלתי והצבעתי לשניצל שהוא אוכל והוא הניד את ראשו ואז נאנחתי. "משעמם לי בגללך" הוא אמר.

ברור שזו אשמתי, חשבתי בציניות. "מה עשיתי הפעם?" שאלתי ונאנחתי. "לא באת היום ללימודים" הוא ענה לי וציחקקתי, כן גימין חנון מחונן, אם יש משהו שקשור ללימודים וואו אוו מה הוא יכול לעשות בשביל הלימודים. "סו...?" מילמלתי והוא התייאש. "אל תדבר איתי באנגלית יקרץ" (קיצור של קרציה) הוא השיב לי ופערתי עיניים.
"אני קרץ? מי זה שהתקשר שש פעמים וחפר לי שאתקשר אליו? הא?" שאלתי והוא חייך. "טוב יאללה גימין מה אתה רוצה?" שאלתי שוב והוא נאנח. "אפשר לבוא אלייך?" הוא שאל בעיניי הכלבלב ששלו.

חייכתי לעצמי ועצמתי עיניים. "גימין אני עייף, אולי מחר? מחר אני ואתה נלך לים, אני מבטיח לך שתישן אצלי" אמרתי ולא באמת הייתי עייף פשוט אין לי כוח למישהו שיבוא ויבלבל לי את השכל. "אוקיי אוקיי, מחר בים! רגע אבל יש בית ספר" הוא הזכיר לי ואני נאנחתי ועצמתי עיניים.
"יש בית ספר" אמרתי בזילזול ובחיקוי קטן והוא ציחקק. "וזה אומר.. שאני לא בא כי אני שונא בית ספר, אתה בתור החבר הכי טוב שלי אמור לדעת" הוספתי והוא גילגל עיניים מה שמבשר לי שמה שאמרתי לא מעניין אותו.

"טוב מה שתגיד, אבל שתרצה לעבוד נראה אותך" החזיר לי גימין וכיווצתי גבה.
"לעבוד? העבודה פאקינג לא תלויה בבגריות והבית ספר. זה מה שאכפת למשרד החינוך? שאני יעבוד ויזיע ואכתוב ואז אבכה על זה שני מבזבז את חיי על למידה וכל דמעה שלי תזלוג על מה שכתבתי ושתמרח הכל ואז אהיה מצוער, שאגלה שהכל נהרס, אז למה אני מתאמץ?! האם זו הייתה המטרה? לשבת בחדר ולבכות מול החומר?
שהדפים ירטבו מדמעות וכיתוב יימרח בשניות? אין סיכום אחד שאני לא מזיל עליו דמעה, מרוב יאוש לחיים שלפניי.
ואם המורה חושבת שאם אני אקרא את המשפטים 500 פעם הם יכנסו לי לראש, מישהו חשב שזו הדרך ללמד ולנמס ולחנך את התלמידים, אולי יש בודדים שמתאימים לשיטה הזאת כמוך, אני בטוח לא מאלה, קבעו שבגרות זה מאסט, קבעו שבלעדייה אי אפשר לעשות תואר, קבעו שבלעדייה אי אפשר להתקבל לעבודה
קבעו שבלי לטחון את החומר 100,000 פעם לראש אי אפשר להצליח בחיים, קבעו שבלי בכות ולהתאכזב מעצמי כל מבחן מחדש- אני כלום! קבעו לי שבלי להעריך את עצמי- אין לי ערך, אז קודם כל פארק פאקינג גימין, תן לי להעריך את עצמי ואז נדבר אוקיי?!" התעצבנתי כל כך שהוא חושב את כל הדברים על בית הספר ועוד עליי כתלמיד לא מצטיין בכלל הוא חושב שהלימודים מעניינים אותי, אני רוצה שאמי תהיה גאה בי אבל היא גם צריכה לדעת שאני לא טוב ויש לי חלומות ילדות להגשים

"טוב הבנתי גאנגקוק לא חייב מגילה נדבר מחר" הוא אמר וניתק לא לפניי שהחזרנו אחד לשני לילה טוב.
עצמתי את עיניי שנית, ככה אני מעביר את היום, קם, טלפון חוזר לישון ואין לי סיבה למערכת היום שלי, אולי מחר אעשה משהו נורמלי.

נרדמתי לאחר מספר שניות, בבוקר, נשמעו מספר צלצולי טלפון מגימין, שמתי לב שהשעה היא 12:43 פאק! קמתי מהר והרמתי את הטלפון ועניתי. "הלו?" שאלתי מבעד לטלפון וגימין היה רגוע, הוא אמר שהוא מחכה לי בים והאוויר נעים והמים קרים בצורה נעימה והוא יושב בחול, נשמע גן עדן, קמתי מהמיטה לארון ולקחתי מכנס בגד-ים עם חולצה שחורה ללבוש, התלבשתי ונעלתי כפכפים וסידרתי את השיער עם שמן בריח דובדבן גברי וירדתי מהחדר עם הטלפון, גימין כבר הביא אוכל אז רק אקח בקבוק מים, לקחתי אותו ויצאתי לאוטו שקנו לי ליומולדת של 17, נכנסתי אליו ונסעתי אל הים ושם ראיתי את גימין ממרחק מאוד רחוק מתיישב על החול ללא חולצה, זיהיתי אותו כי הוא היחיד עם שיער ורוד, חייכתי ויצאתי מהאוטו אליו והתיישבתי לידו והורדתי את החולצה כשהקעקוע שעשיתי על החזה שכתוב "Mom I miss you" אני אוהב את הקעקוע הזה והוא מחמיא לי, דיברתי הרבה עם גימין, היינו הגברים היחידים הכי חתיכים בים כי כל הבנות הסתכלו רק עלינו אבל.. אני הסתכלתי על הגולש בים שגולש על גלשן שחור מקצועי, הגוף שלו שרירי כל כך ושיערו שעף ברוח, אמאלה והחיוך. וואו.

אני רוצה לגלוש אני רוצה שילמד אותי, התקדמתי לים ונכנסתי והוא בדיוק יצא מהים ועצרתי אותו. "היי" אמרתי וחייכתי והוא חייך וסקר את גופי ואז הסתכל עליי. "אתה גולש?" שאלתי, מן הסתם יש לו גלשן. "כן..." הוא השיב לי וחייכתי. "אתה יכול ללמד אותי? בבקשה" שאלתי והוא  ציחקק. "כן אפשר, אבל אני ממהר הביתה, אז תדבר איתי מחר בתשע בבוקר" הוא אמר ונתן לי את המספר שלו ואני את שלי והוא הלך, חזרתי לגימין ונשכבתי על החול.