המלאך שלך

פרק עשרים - קריסמס שמח

פרק עשרים - קריסמס שמח

הגעתי לבית הספר, זה היה יום לימודי חסר טעם. מחר קריסמס ולכן יום הלימודים קצר, והיום בערב כל המשפחה באה. כרגיל בבוקר, לקחתי את דיאנה לבית הספר, וקלייטון חיכתה לי בכניסה. "סליחה על האיחור." מלמלתי בחיוך.

"בוקר טוב גם לך." היא אמרה וחייכה קצת. התלהבתי, היא מחייכת אליי. בימים האחרונים היא התחילה לחייך סביבנו. לקח לה המון זמן, אבל הינה. היא מתחילה להיפתח בצעדים קטנים. אבל אני, מצאתי את עצמי נמשך אליה בצעדי ענק.

ככל שרציתי ללמוד עליה יותר, ככה הייתי המום יותר. היא הייתה בנאדם אוהב, ומגן. אלו היו שתי התכונות הראשונות שבלטו אצלה אחרי השקט.

"יש לי שאלה אלייך קלייטון." היא הרימה גבה והביטה בי בשאלה כשהתחלנו להתקדם לעבר בית הספר. "אתמול, כשהצעתי לכולם לצאת לטייל איפשהו, וקיבלתי ממך סירוב חסר כל הצדקה אבל לא זה הנושא," היא גלגלה עיניים והמשכתי. "קיבלתי הודעה מעניינת מאדם." שלפתי את הפלאפון, פתחתי את ההודעות והראיתי לה. היא הקריאה אותה בקול.

" 'אני ואלי לא נגיע. אין לי את המספר של מדוקס, אבל אם תראה אותה תמסור לה תודה ענקית עם מזמוז'." היא חייכה קצת ונתנה לי את הפלאפון. "בבקשה אל תמזמז אותי."

"ואם אני רוצה?" אמרתי בהתגרות כשמשכתי אותה אליי. אבל לא ציפיתי שאני באמת ארצה למזמז אותה. השפתיים שלה נפשקו באנקת הפתעה, והרגשתי דחף חזק להצמיד אותה לקיר ולנשק אותה. לטעום את הטעם של גברת מדוקס.

"אממ... אז אני חושבת שתיאלץ לוותר על זה." היא פלטה והצמדתי אותה לאחת החומות. הרמתי את פנייה אליי מהסנטר עם האצבע, והתכופפתי אליה. הנשימה שלה נעשתה רדודה, וחיוך התפשט על פניי כשפתיה נפשקו יותר. הבטתי בפנייה, מת לצמצם את המרחק הזה. היא הייתה כל כך יפה, כשהעיניים הירוקות שלה בולטות מהצעיף הירוק והלחיים אדומות על רקע הפנים החיוורות.

"אני לא אוהב לוותר על דברים שאני רוצה." לחשתי לה, כשהעברתי את ידי על פנייה, מלטף את הפנים העדינות שלה כאילו הן שבירות. "קלייטון," אמרתי את שמה. "את רוצה שאנשק אותך?" היא הנידה בראשה לשלילה, והרגשתי דקירה בלב כשהבנתי שזו אמת. היא לא רוצה שאנשק אותה.

שחררתי אותה מהאחיזה שלי, והצלחתי להעלות חיוך על פניי בכוח. זה כאב, אבל היא לא צריכה לדעת את זה. "נו טוב, בואי. בית הספר לא יחכה לנו." התחלתי ללכת משם, והיא השיגה אותי במהירות.

"אתה ממש שמוק אתה יודע?"

"כן. כנראה." אמרתי והתחילה בנינו שתיקה שללא ספק שידרה חוסר נוחות מוחלט. לא הייתי צריך לעשות את זה לעזאזל. "נו קלייטון, מה התוכניות שלך לקריסמס?"

"אממ... לא משהו מיוחד." היא אמרה והבטתי בה בשאלה. "אני כנראה אוכל משהו בבית עם אח שלי וזהו."