ג'יימס בהה בקלארק בהלם. יכול להיות שהוא הבין לגמרי לא נכון את מה שקרה, אבל היה נדמה לו שאחד מהחייזרים שדיברו עם לואי בדקות האחרונות ירה בקלארק. קלארק – השליט של הכוכב החייזרי שלהם.
אולי הוא לא ירה בו? אולי זה איזשהו תהליך מוזר שהם צריכים לעשות בכוכב שלהם בשביל להעביר את עצמם ממקום למקום?
אבל כשלואי פלט השתנקות המומה וכששאר החיילים יצאו בסערה מהחלליות שאליהן הם בדיוק נכנסו וכיוונו את כלי הנשק המאיימים שלהם לעבר הבחור שירה בקלארק – כשהגוף של קלארק נותר דומם על האדמה והעשב שסביבו נצבע לאיטו באדום – ג'יימס הבין שקלארק אכן נורה.
ועם כמה שהוא לא חיבב את הבחור הזה, ג'יימס לא חשב שמגיע לו למות ככה.
הוא החליף מבטים עם טרוור – שנראה אפילו יותר המום ממנו. "אולי כדאי שנברח?" ג'יימס הציע באומץ.
טרוור התחיל להנהן, אבל קולות של יריות נוספות גרמו לשניהם לקפוץ בבהלה ולהחזיר את מבטם אל השדה.
Alienalienalien
אלרס הצטרף לקאל על האדמה כהרף עין.
נראה שהרונים לא אהבו לראות את המנהיג וחבר הילדות שלהם נהרג למול העיניים שלהם, אבל אהבו מאוד להשתמש בכלי הנשק שלהם.
לואי רצה להקיא.
הוא לא היה רגיל לראות אנשים נורים למול העיניים שלו במציאות. בסרטים הכל היה חלש בהשוואה למציאות – הצליל, הבהלה, תחושת הבחילה והפחד והעצב.
הוא בהה בדשא שהקיף את קאל – בצבע האדום שהתפשט בו. וקאל לא זז. גם כשכמה מהחיילים רכנו לצידו, ניערו אותו, התקרבו וניסו לשמוע אפילו צל קלוש של נשימה או דפיקת לב. גם כשהם קבעו שהוא לא נושם.
וקרוב אליו, אלרס שכב גם הוא על האדמה. אף אחד לא בדק מה שלומו – אפילו לא בראהם – אבל אם אפשר לשפוט לפי כמות הכדורים שחוררו אותו וחוסר התנועה שלו, לואי היה מנחש שהוא מאוד מאוד מת.
"לואי," בראהם הקפיץ אותו ממקומו ומהבהייה הממושכת בשתי הגופות ששכבו על הדשא. בראהם נראה מהוסס כשהוא התקרב אליו. "תראה, אני לא בטוח אם הלנה העבירה לך את כל היכולות שלה במותה, אבל הגיוני לחשוב שכן. ואם זה המצב, יכול להיות שתוכל להפיח בקאל חיים."
לואי הביט בו, המום לחלוטין. "אתה אומר שאני יכול להחזיר אנשים מהמתים?"
"אני אומר שאני חושב שאתה יכול. אמא שלך יצרה כבר חיים. והיא הצליחה לגרום לכוכב מת ורקוב לספק מזון."
"מה- אבל... איך? איך אני אמור לעשות את זה?" לואי העביר את מבטו מבראהם לקאל ובחזרה. אז עכשיו הוא אלוהים? זה הרבה יותר מדי כוח בתוך ידיים של נער מתבגר. גם אם הוא נער מתבגר חכם מהממוצע ובוגר למדי, להעניק לו כל כך הרבה כוח... זה לא שפוי.
YOU ARE READING
Alien (boyxboy)
Science Fictionלואי לא רץ. אף פעם. גם לא אם יאיימו עליו ביריות אקדח. ובכל זאת, ביום שלישי שלאחר הסופה, הנער זהוב השיער טס במסדרונות בית הספר (עד כמה שהוא מסוגל לכך), כשבידיו מתנוסס דף - כמו דגל ניצחון. הוא שוב שכח לקחת את התרופות שלו. הוא שוב מדבר על חייזרים. ~~~...
