חופשת קיץ במחנה החצויים

גורלות

נ.ק מגנס
"מה אתה רוצה עכשיו לוקי?" אמרתי בקול עייף
"או לא, השאלה היא מה אתה רוצה!" הוא חייך אל מגנס חיוך מלא צלקות "אתה מבין, אני לא יכול להרשות שתהרגו, או תכשילו את הבת שלי. אתה מבין היא מאוד מאוד קרובה להבאת הריינק"
"ואני מאוד רוצה לעצור אותו" אמרתי "אז כנראה ששוב זה לא ילך כמו שרצית" החזרתי לו חיוך
"אה כן אבל שלא כמו פעם קודמת, לנו יש משהו שאתה רוצה..." הוא התקרב למיטה ואני זינקתי ממנה,
"טוב לפחות לבת שלי יש"

נ.ק אנבת'
זאת פעם שניה שמגנס מתעלף בלי סיבה. ופעם שניה שממציאים לי תשובות.
"אז את אומרת שאמא שלך, שהיא אבא של סאמירה, קרא למגנס במחשבות שלו והוא התעלף?" שאלתי מלאת ספקות
"כן" אמרה אלכס
"כמה זמן הוא יהיה ככה?" שאל פרסי
"לא יודעים" ענתה מלורי
"מי לוקח אותו?" שאל פרסי, כולם הסתכלו עליו במבט שואל.
"יש לנו יום הליכה לא כדי שנבזבז את הזמן" הוא הסביר. כשאף אחד לא התנדב הוא נאנח.
"אני אקח אותו" בואו נמשיך
פרסי העמיס את מגנס על כתפיו, וכולם המשיכו ללכת. שמתי לב שאלכס כל הזמן מסתכלת על מגנס במבט מוזר.
"מה קרה?" שאלתי אותה
"מדאיג אותי שורה מסויימת בנבואה" היא אמרה
"את חושדת במגנס?" שאלתי אותה בהלם
"לא, פפפ, מגנס. הוא לא יבגוד, אבל אני שואלת את עצמי על מה הוא יוותר. את מה הוא יקריב כדי למנוע מהעולם את סופו, הוא אולי טיפש. אבל הוא יכול להיות חכם כשהוא רוצה, אבל אני חושבת שאני יודעת על מה הוא יוותר. ולא מוצא-חן בעיניי שהוא יחיה אם המחשבה של מה היה קורה אילו" אלכס סיימה לדבר ואז פערה את עינייה כמבינה את מה שאמרה.
"את לא מספרת שאמרתי את זה. לאף אחד!" היא התרחקה מבולבלת. כשאני עוד יותר מבולבלת ממנה.

נ.ק מגנס
"אני לא רוצה כלום, לא ממך ולא מהבת שלך" אמרתי נרגז
"אתה יודע למה אנחנו כאן? מכל המקומות אני החזרתי אותך למקום הזה" אמר לוקי
"אולי כדי להזכיר לי מה לקחחת ממני? אולי כדי לנסות לייאש אותי?" שאלתי בציניות
"חמישים נקודות, אני רציתי להזכיר מה לקחתי ממך, ומה אני יכול להחזיר לך. מבין אמא שלך, היא בממלכה של הל עכשיו" לוקי השתתק כנראה כדי לתת לי רגע לעכל את מה שהוא אמר, לפני שהוא יתקוף אותי שוב. אני כל כך רוצה לא להאמין לו אבל נזכרתי בחלום אם הל.
גורלך של אמך נחתם
"אם רק תהרוג מישהו, תעכב אותם, תחבל במעשים שלהם. אתה יודע מ? אני נדיב. אפילו אם סתם לא תצליחו לעצור את הריינק. אני אחזיר לך את אמא שלך" לוקי שעד עכשיו הסתובב סביבי כמו כריש נעצר מולי.
"אבל אם תהרגו את הבת שלי או תעצרו את הריינק. טוב הל תשלך את אמא שלך למקום פחות נעים. יש גורל רע ממוות מגנס" הבטן שלי עשתה היפוך, אם היה אפשר להקיא בחלום. טוב הבנתם. המחשבה שהגורל של אמא שלי עדיין נתון לדיון הרגיע אותי, זה אומר שלא שלחו אותה לשום מקום, היא עדיין חופשיה. אבל עכשיו, היא נמצאת בידיים של הל. והיא תעשה את המוות שלה נורא יותר מכל אדם אחר אם אני אעצור את הריינק. אני לא יכול לתת לאמא שלי את הגורל הזה! אבל אני יודע מה היא הייתה אומרת לי, ועד כמה שאני אוהב אותה. העולם חשוב יותר ממני, או ממנה. אני לא יכול להחליט. האם לבחור בעולם, או באמא.
"אני רואה שאתה מתקשה להחליט. אנחנו נדבר בהמשך, בהצלחה אם ביתי, אתה תראה אותה בקרוב" לוקי החזיר אותי להלהיים הקפואה במחשבות על גורל העולם, לגורל של אמא שלי.

אני אנסה לכתוב עוד פרקים היום... אבל אני לא בטוחה שאני אספיק...
הלכתי לחברה לחמשוש (חמישי שישי שבת) והשארתי את החדר מבולגן😅
אם היה לי זמן אני אכתוב עוד פרקים. 💖💖💖