.°○ 💀 ניקו די אנג'לו 💀 ○°.
ויל הכניס אותי לביתן, התיישבתי על המיטה שלי, הוא סגר את הדלת והתיישב לידי "אז ניקו, אתה רוצה לספר לי קצת על אמא שלך ?" הוא ניראה סקרן ומודאג, קשה לי לספר עליה כי אז אני תמיד חושב מה היה קורה עם היא בכלל לא הייתה מתה "אמ... השם שלה היה מאריה די אנג'לו והיא הייתה האישה הכי מדהימה שהכרתי בחיי" "כן?" הנהנתי "תירצה לספר לי עוד דברים?" "לא" "טוב, רוצה לספר לי דברים אחרים?" "למה אתה מתכוון דברים אחרי?" "לא יודע... מה עושה אותך עצוב או שמח..." חיבק אותי גם.
.°○ ☀️ ויל סולאס ☀️ ○°.
חיבקתי אותו והוא התחיל לבכות שוב.. "היי ניקו, תספר לי מה אתה חושב-מה זה?" "מה?" לקחתי את מפרק ידו והרמתי אותה כדי להסתכל יותר טוב אבל הוא הסתיר אותו מהר, "ניקו די אנג'לו, מה עשית לעצמך?" "וי-ויל אני א חושב ש-שזה הזמן" "זה כן הזמן ניקו מה ניראה לך שאתה עושה?" "וי-ויל..." הוא התחיל לבכות שוב, הוא היה נראה ממש פגוע "היי ניקו... סליחה שצעקתי עליך..." על מפרק ידו היו המון חתכים, חלקם כבר צלקות וחלקם עוד טריים, "א-אני לא..." ניקו זה בסדר, תספר לי מה עבר לך בראש שעשית את זה בסדר?" ניסיתי לשמור את קולי רך אבל זה לא הצליח לי, "תספר לי?" "טוב..." "יש לך סיבה? למה שאתה עושה?" "אם אני לא פוגע בעצמי אני פוגע בכל מי שסביבי, אין שום דבר שאני יכול לעשות לגביי זה, יותר מידי לא בסדר איתי, זה הבעיה לא? אני פריק.... ואתה לא יכול לשנות את זה או לתקן אותי כי כולם ניסו וכולם גם נכשלו..." "יופי תמשיך" "אף אחד לא יכול לתקן את זה, כי אי אפשר לתקן, אי אפשר לשנות את זה כי אני לא שבור, אני לא צריך להיות מתוקן כי זה אני..." חיבקתי אותו חזק והשענתי אותו עליי "והבחור שאני רציתי, מעולם לא רצה אותי, והוא בחר בה, היא אפילו לא ניסתה! הוא פשוט בחר אותה, היא תמיד האחת שכולם בוחרים, בשביל הכול, ואני ניסיתי כל כך הרבה ואני אף פעם לא הנבחר, מה אם יהיה פשוט גרוע יותר? מה אם זה עוד בסדר עכשיו ואחר כך זה פשוט יהרוס אותי?" "תירגע ניקו בסדר?" הנהנתי "מה אתה אוהב בחיים שלך?" "אני לא יודע... נירא לי שאני חושב שלהרוג את עצמי יהיה יותר פשוט, ולמה לא? מה כל כך נהדר בלחיות? אתה יודע מתי אני שמח? בערך חמש שניות בבוקר כשאני רק קם משינה, לפני שאני ניזכר מי אני ועל מה החיים שלי, אני לא יודע לאיפה אני יגיע אחרי החיים שלי, אבל למי אכפת? שום דבר לא יכול להיות יותר גרוע החיים שלי כרגע" התחלתי להיות מודאג "ניקו אני מבקש שתירגע בסדר?" "אתה לא מבין אני כלום! אני הבדיחה של הבית ספר, כישלון, אתה לא יודע מה זה להיות מיותר... כשכל מה שאתה עושה בכלל לא משנה, אני מרגיש ככה כל יום חיי, כל פאקינג יום!" ליטפתי ו את הראש "ניקו אני מבקש שתירגע" "אתה יודע שאתה שוקע את לא באמת מבין שאתה עומד למות עד שזה בא איליך בפתאומיות, לא משנה כמה אני מתחרפן, זה לא יוצא החוצה זה מנסה לצאת מכל מקום, מהראש שלי מהידיים, מהרגליים, עד שאני מרגיש כאילו הראש שלי עומד להתפוצץ, וכשאני מבין את זה סוף סוף, זה הרגע שזה מפסיק לכאוב, זה לא מפחיד יותר זה רק-האמת שזה סוג של מרגיע, כן, אני לא ישן בלילות, הבדידות, ההרגשה שמשהוא רע הולך לקרות כל שניה, כאילו אני טובע..." "ניקו!" צעקתי עליו והוא כאילו יצא מהבועה שהוא היה בה "אתה בסדר?" "א-אני לא יודע..." הוא הרכין את ראשו ואני רק חשבתי על מה שהוא אמר עכשיו, ככה הוא מרגיש? כל יום? אולי אני צריך להיות איתו יותר, להראות לו שהחיים שלו לא כל כך גרועים כמו שהוא חושב...
"ניקו מעכשיו אני יקח הפסקות יותר ארוכות ואתה תהייה במרפאה בסדר? אני ינסה להיות איתך כמה שיותר זמן, בסדר?" הוא הנהן נישקתי אותו במצח וניגבתי את פניו, "אתה בסדר?" "כן" חיבקתי אותו והוא נישכב על המיטה ואני לצידו, אחרי כמה דקות הוא התרומם "ויל, ממש תודה על כל זה, אף פעם לא היה לי מישהו שעזר לי ככה, אני... אני אוהב אותך" פניי התחממו "גם אני אוהב אותך ניקו, מאוד" קמתי גם ונישקתי אותו, התנתקנו "טעים" הוא הסמיק ואני גם.
הפרק קצר אני יודעת סליחההה יש לי קצת שינויים בבית הספר אז אני מסתבכת ממש סליחה!! 🙏😅
בנוסף הפרק יצא ממש מוזר... לא היה לי ממש זמן 😅
YOU ARE READING
סואלנגלו בצורה מוזרה קצת 💀☀️
Romanceאז זה בעצם סיפור של סואלנגלו כמו שאני חושבת שם, כמובן יהיו שם את כל השבעה ואת ריינה והאחרים😊 יהייה שם: דיכאון אהבה מילים גסות? ולא יודעת מה עוד, ניראה מה יקרה😉
