נ. מ. הרמיוני
התעוררתי שטופת זיעה
'זה היה רק סיוט' אמרתי לעצמי
אבל זה לא שיכנע אותי
טוב אחרי שבוע זה כבר לא משכנע
כבר שבוע אני חולמת את אותו חלום
על הימים ההם בכיתה ד
עליה
ולא משנה מה אני עושה אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה
מה היה קורה אם הייתי עושה דברים אחרת, אולי היה לי יותר קל
אבל מה שהיה היה ואין לי מה לעשות
טוב יש מה לעשות
אני לא מאמינה שאני
הולכת לעשות את זה
אבל אני חייבת
קמתי ושטפתי פנים וירדתי אל חדר המועדון
"בוקר טוב" רון אמר לי
התעלמתי ממנו, כרגיל
"בוקר טוב" אמרתי להארי
"איך ישנת?" הוא שאל אותי
לא עניתי על זה
רון יצא מהמועדון
"הרמיוני את חושבת ש-"
"לא הארי!" אמרתי "אמרתי כבר שלא"
הארי לא וויתר "הרמיוני זה מגוחך!"
נעצתי בו מבט
"יודעת מה? אל תהיי חברה טובה אבל תגידי שלום וכזה"
"אני אחשוב על זה" עניתי כדי שיפסיק לדבר על זה
"טוב את באה לארוחת בוקר?" הוא שאל
"כן, אבל חכה רגע" ביקשתי
"אני צריכה עזרה"
הוא הסתכל עלי במבט משועשע
"מה קרה?" הוא שאל
"אבל אתה נשבע שאתה לא מספר?" שאלתי
"ברור" הוא ענה
נשמתי עמוק, מוכנה לספר לו הכל
"יש לי סיוט שאני חולמת במשך שבוע" אמרתי
"בחלומות אני מבין" הוא צחק "סתם על מה את חולמת?"
"זה היה מזמן כמעט שכחתי מזה" אמרתי "קצת לפני שגיליתי שאני מכשפה גרתי עם ההורים שלי בארצות הברית ולמדתי בבית ספר רגיל"
עצרתי, פחדתי להמשיך
"הרמיוני?" הארי שאל
"הייתה לי שם חברה טובה, קראו לה ריינה" המשכתי "היינו חברות טובות, היא הייתה באה אלי הרבה ובאמת היינו חברות טובות"
"ומה קרה?" הארי שאל
"התחלתי לגלות שאני יודעת לעשות קסם, ריינה פחדה מזה, היא אמרה שדברים רעים יקרו לה אם אני אמשיך אבל אני לא ידעתי איך לעצור! לא ידעתי לשלוט בזה!"
פרצתי בבכי
"אני בטוח שזה היה כלום" הארי אמר, לא משוכנע לחלוטין
YOU ARE READING
זיכרון ישן ואבוד
Fanfictionהרמיוני חולמת על ריינה על היום שבו הכירה אותה ועל היום שבו הרסה את חייה או כך לפחות היא חשבה היא מגייסת את הארי וביחד הם יוצאים למסע לאיתור ריינה תוך כדי התחמקות מאוכלי מוות ו-ולדמורט אהממ אני גרועה בתקצירים, פשוט תקראו
