שלום.
הרשו לי להציג את עצמי כדיאנטה, שם שכעת אני טוענת שהוא שלי.
"מה ששלי, שלך, ואת שלי," הוא היה אומר בחיוך מעוות, מילותיו נחרטות עמוק במוחי.
המילים האלה הפכו למנטרה שלי, לתזכורת היומית שלי למציאות שבה הוא שולט בי.
לאחר שמצאתי את דרכי רחוק ממנו, אימצתי את דיאנטה כזהותי החדשה.
זו הייתה ההכרזה שלי על חירותי.
ועכשיו, במבט לאחור אני רואה את המסע שעברתי, מסע שבו כל צעד הוריד הגנה מסוימת ששמתי על עצמי, את שכבות העבר, שממנו כל כך ניסיתי להתעלם.
גיליתי שכוח אמיתי לא נובע מרכוש, מכבוד, או כוח, אלא מאחדות וחמלה, זה דבר שלא חשבתי שאני אגיד אף פעם, אבל הנה אני, לא אומרת, אלא כותבת את זה, בכדי שיישאר לשנים על גבי שנים.
המשפט שרדף אותי כל כך הרבה זמן הפך מסמל של שליטה לתזכורת, התזכורת שלי לכמה אני חזקה יותר עכשיו, כמה עברתי, וכמה עוד נשאר, כמה הפצעים מחלימים ומיד באים להחליף אותם אחרים.
למי שקורא את זה עכשיו, מי ייתן ודפי הסיפור שלי יציתו ולו ניצוץ בנשמתכם, ויעוררו בכם השראה לקרוא תיגר על השלשלאות שכולאות אתכם.
אוכל לסגור את עיניי בנחת, אפילו אם רק אחד מכם, אלה שקוראים את מילותיי, ילך וישנה את עצמו, ובכך, את כול עולמו.
דיאנטה.Tüm Hakları Saklıdır