המלאך שלי

פרק 28

אם יש משהו אחד שלעולם אי אפשר להתרגל אליו ברפואה חוץ מכל עניין המוות ואי השליטה שידועים לכולנו מראש, זאת העובדה שלעולם אי אפשר לחזות איך יראה היום שלך.
היום שלי התחיל בצורה רגועה וחמודה ביותר עם הודעת בוקר טוב מתוקה ומעט מפתיעה מעומרי מלווה בבוקר שקט למדי ברחבי המחלקה ובית החולים.
כך שהעברנו את ביקור הרופאים בחלק הראשון של המחלקה בצורה שקטה ושלווה, כאשר לא מיהרנו לשום מקום, נותנים את הזמן והיחס לכל מטופל.
כל זה לא נמשך הרבה זמן ובדיוק כשהודתי על היום הרגוע הזה בשביל הנשמה שלי, צפצוף הביפר שלי מנע ממני מלצאת להפסקת הצהריים שלי ולהתחיל לרוץ אל עבר מקרה הטראומה שבמיון.
מקרה אחד נלווה למקרה שני ולאט לאט המיון גדש במטופלים דורש את העזרה של כל יד פנויה ומוח חד.

עיסתי קלות את הרגלים הכואבות שלי לפני שהכנסתי אותם חזרה אל תוך הנעליים הסגורות, מקללת את ׳עצמי של הבוקר׳ בבחירה בנעליים ההכי נוראיות שלי ליום הזה.
התרוממתי בחזרה מהכיסא הנוח שהיה במרחק של דקות ספורות מלקבל את צורת הגוף שלי, מגששת בכיסי האחורי אחר הטלפון המזמזם שלי שהעלה בפניי חיוך רחב לאחר שראיתי את מי שהתקשר ״היי״
״מה איתך?״ קול הבס של עומרי בקע מהמכשיר הקטן
״גמורה, היה יום קשוח״ סגרתי את הארונית שלי ״איך היה שלך?״
״עמוס, בדיוק יצאתי מהפגישה האחרונה שלי שחירפנה לי את כל המוח״ נשף בחוזקה אל הטלפון ״קיוויתי לראות אותך כדי לשפר את היום הזה אבל את לא נשמעת משהו״
״לא לא, אני אשמח לראות אותך גם, פשוט אני צריכה לסיים עוד כמה דברים. ניפגש אצלי?״
״אני חייב לצאת, הייתי בפגישות כל היום וכבר יש לי צורה של כיסא, אני אבוא לאסוף אותך מהבית חולים״
״האוטו שלי פה ואני לא רוצה להשאיר אותו כאן ולהיתקע בבוקר. מה אתה אומר על זה שנעשה את זה ככה, לא הספקתי לראות את אביאל היום אז אני אלך לראות מה איתו ואני אצא מפה עוד איזה עשר דקות הביתה כי אני חייבת להחליף נעליים אז תבוא לאסוף אותי עוד חצי שעה ככה מהבית שלי או שאתה רוצה שאני אבוא לאיפשהו?״
״אני אאסוף אותך. חצי שעה״
״סבבה״
״ביי מאמי״ ניתק חותם את השיחה במהירות.

הכנסתי את הטלפון חזרה לכיס, מתקדמת בשקט מופתי אל חדרו של אביאל, לא רוצה להפר את השלווה ששררה במחלקה.
״מה נשמע?״ נכנסתי לאחר תקתוק קצר ואישור להיכנס בוחנת את הפרצופים המחייכים קלות שבחדר.
״השבח לאל תודה לשואל דוק״ צחקק אביאל
״מי זה שהתחזק לי פה בימים האחרונים, עם הזקן שגידלת פה אני עוד באמת אתחיל לחשוד״ עקצתי אותו מרימה לעברו גבה
״מה לעשות שהמכונית גילוח התקלקלה״ פתח בצחוק גדול ״אבל אולי אני באמת אקח את זה כרעיון״
״תעדכן אותי״ קרצתי ״אז איך אתה מרגיש היום?״
״בגבול היכולת אבל נעבור את זה ביחד״ נאנח חלושות
״אני גאה בך, גם המדדים שלך נראים בסדר״ בחנתי בריכוז את המוניטור שמאחוריו ואת הסיכומים בטאבלט שהחזקתי בידי.
״בסדר יחסית למצב״ הוסיף לי בשקט
״יחסית״ אישרתי בהנהון קל.
״יש לנו סיכוי דוק?״ יישר את מבטו העצוב אל עיניי גורם לשאר האנשים שבחדר לנוע באי נוחות.
״היי, רק עכשיו אמרנו שאתה מתחזק, אתה לא יכול לאבד לי פה אמונה. אתה תאמין ואני אעשה כל מה שאני יכולה״ שלחתי לעברו חיוך מנחם.
״בקרוב״ העלה חיוך מאולץ על פניו
״בקרוב״ הרחבתי את חיוכי עוד יותר, מנסה להאמין לזה בעצמי.