המלאך שלי

פרק 40

ידו של עומרי נגעה במתכת הקרה, פותחת את הדלת באסרטיביות והביטחון המזוהים איתו, חושפת בפניי בית גדול וחמים וקולות רמים. הבית הזה היה ההפך הגמור מהבית הקריר והממעוצב בשחור ולבן של עומרי. הבית הזה היה מלא בתמונות משפחתיות של אנשים שונים בגילים שונים. העיצוב היה פתוח אך מלא בצבעים שמחים ושמחה. זה אחד מהבתים האלה שאפשר להרגיש בהם את השמחה, האהבה והקבלה. הם ממלאים אותך ברגע שאתה פותח את הדלת כאילו אין נכון ולא נכון בעולם הזה ורצון חזק להצטרף לרגעים היפים והחוויות שקורות מתחת לקורת הגג הזו מזדחל אל הלב שלך.

את החלל הגדול מילא קול צחוק קטן ומתרגש שהתחזק יחד עם קול הרגליים הרצות על רצפת השיש הלבנה עד שהמקור שהוא ילדה קטנה וחיננית לבושה בשמלה לבנה וצמת שורש שהספיקה להתפרק, התגלה מולנו והתנפלה לכיוונו של עומרי בקול רם ״דוד ריקווו״
עומרי תפס אותה במהירות והניף אותה באוויר בהתרגשות ״התגעגעתי אלייך סנופי״.
עברו רק שניות ספורות לפני שאליענה הופיעה גם היא מתנשפת מעבר לפינה ״תודה לאל שהגעתם, אמא הייתה שניה מלהתחרפן״
״הייתי אומר שגם בדיוק בזמן״ עומרי הציץ בשעונו עדיין מחזיק את הילדה בין ידיו.

״מי את?״ קולה הקטן הקפיץ את ראשי חזרה אל הגוש הקטן שהתרכבל בזרועותיו החסונות של עומרי.
״אני דניאל, מי את?״ קולי עבר במהירות הבזק לטונים ילדותיים ולא הגיוניים.
״סופיה״ התנערה קלות בזרועותיו של עומרי עד שהניח אותה חזרה על הרצפה ״מה את עושה עם ריקו?״
״אני חברה שלו. אני לא חושבת שהכרנו פעם, נעים להכיר אותך סופיה, ריקו מדבר עלייך מלא״ גיחכתי מעט מהכינוי המצחיק והתכופפתי למטה על מנת להיות בגובה העיניים ולצפות בעיני השקד החומות שלה מקרוב.
״נעים מאוד״ הושיטה את ידיה הקטנה אליי ללחיצת יד בזמן שהמשיכה לתחקר אותי בעיניים סקרניות ״ריקו חבר שלך כמו שעידן מהגן חבר שלי?״
״אני מקווה מאוד שלא״ עכשיו היה זה תורו של בן להצטרף אל השיחה המוזרה שהתרחשה פה.
״כדאי לו שלא״ הוסיף עומרי גם הוא ממשיך לסנן בשקט ״ אם הוא רוצה להישאר בגן הזה או בחיים״

״שמחים שהצטרפת אלינו״ בן התקרב אליי, מושיט אליי את ידו ומושך אותי החזרה למעלה לחיבוק מוחץ שזיכה אותו באזהרות קלות מצידו של עומרי וציחקוקים קצרים ממני ומאליענה.
״אבא תעזוב אותה היא חברה שלי עכשיו״ סופיה הוסיפה מהצד גורמת לכולנו לפרוץ בצחוק מתגלגל ולסופיה לחייך בביישנות.
״דניאלי ברוכה הבאה״ שרה הצטרפה להתקבצות שלנו ליד לדלת כשלגופה קשורה סינר שחור ומלוכלך מעט ולצידה עומדת אישה מעט יותר גבוהה ממנה כשסינר דומה כמעט ולא נקשר מסביב לבטנה ההריונית ושיערה השחור נאסף לקוקו מרושל על קודקודה, שעל פי תיאוריו הקודמים של עומרי שיערתי שזוהי מאיה אישתו של בן ואחת האחראיות הבלעדיות לגוש החמידות שעמד עכשיו קרוב לרגלי.
״תודה שהזמנתם אותי״ חייכתי אליה, מתמסרת אל החיבוק החזק שנתנה לי.
״הדלת שלנו תמיד פתוחה ואת יותר ממוזמנת תמיד״ ליטפה קלות את כתפי.
״שבת שלום גם לך אמא, לכולכם״ עומרי גילגל את עיניו.
״תפסיק לקנא, אתה תמיד פה״ דחפה אותו מאיה, מחבקת אותי בקושי גם היא.