Unrealistic- H.S Fanfic(Hebrew)

Part 15- Death.

״שלום בייבי,״ לוטי פתחה, כשנכנסו לחדר. ידייה נשלחו אל האוויר, חיוך מטופש מרוח על פניה.

״למשהי יש מצב רוח טוב״ אני מחייכת, מובילה את המזוודה הסגולה שלי כל הדרך לארון. ״בהחלט. קצת חופש לא יזיק לי.״ ראשה נשען על הקיר, גופה נח בשלווה על מיטת העץ הלבנה. ״המקום הזה מושלם בשבילי,״ לוטי קובעת, מדליקה את הטלוויזיה אשר צמודה לקיר. ״חכי שתראי את זה,״ הסטתי את הווילון שהחביא מאחוריו את הזכוכית של המרפסת אשר משקיפה על הים.

החדר היה אלגנטי. הצבעים שלו היו נעימים, והריהוט שלו היה כפרי. הכל היה עשוי עץ, בהיר ובוהק. כשנכנסים לחדר היה ניתן להבחין במיטת קומתיים, ולידה, ארון עץ גדול ומרווח. לידו מתייצבת מיטה נוספת, זוגית, ולידה ניצבת שידה קטנה ומושלמת. מול המיטות ישנה טלוויזיה, ושולחן זכוכית גדול ובהיר, שכנראה מיועד לאכילת ארוחות קטנות במשך היום, אבל מהרגע שלוטי נכנסה לחדר היא כבר ידעה שהשולחן הזה הולך להפוך לעמדת איפור מושלמת.

החדר היה בנוי משתיי- קומות. בקומה השנייה היו עוד שלושה חדרים. חדר מקלחת, חדר נוסף עם מיטה זוגית וארון, וחדר קטן ושומם, עם מעט אור והמון אבק.

״את יודעת במקרה מי השותפות שלנו?״ שאלתי, פותחת את המזוודה הסגולה שלי בעדינות, מתחילה לפרוק את הבגדים בארון.

״טורי,״ היא מחייכת לזיכרון אחותו של טרוי, ״היא חמודה״ הודתי ולוטי הנהנה, ״לגמרי.״ החופשה הזאת יכולה להיות דווקא טובה בשבילי. אני זקוקה לאוויר הצח, למים של הבריכה ולניחוחות של חדר- האוכל. מעולם לא הייתי בן- אדם רגוע, אולי החופשה הזאת
תוכל לעזור לי. רק מעט.

* * *

״מה קרה לך... רובינסון..?״ שפתיה נמתחות, היא מעבירה בי מבט, ואז נושכת אותן. ״על מה את מדברת..?״ שאלתי, ממשיכה לסדר את בגדי בארון.

אבל התשובה הייתה ברורה. ״את, שונה. פעם היית אחרת,״ אני יודעת. ורציתי להגיב לה, ׳אני כל הזמן משתנה. חשבתי שאת יודעת את זה,׳ כאלו שזה היה ברור, טוב, זה היה אמור להיות. ״טוב. אז נותר לי רק לקוות, שהכוונה הייתה לשונה מבחינה חיובית.״ חייכתי אליה ברכות, מושכת בכתפי. שנאתי לדבר על עצמי, במיוחד בנושאים כאלה. לכן כשאנני נכנסה לחדר, הודתי על כך לאלוהים. ״רובי, לוטי, אלוהים. זו הולכת להיות חופשה מושלמת!״ היא קראה בהתלהבות, משליכה את ידייה על ידיי, מושכת אותי לחיבוק קצר. ״נעשה שופינג, ונרכל על בנים, ו-״ נערה בהירה נכנסה אל החדר. ״ברצינות אנני? אנחנו לא בכיתה ג׳.״ היה לה שיער סגול, ועיניים כהות ומלאות. ״היי לוטי,״ חיוכה היה רחב ודק, ״ואת בטח רובינסון. שמעתי עלייך הרבה,״ עינייה פגשו בשלי, הבטתי בה בתהייה, ״מי.. דיבר עלי?״ אני חתיכת מטומטמת, כן, טוב, לפעמים. ״את באמת שואלת? כל השכבה שלנו בערך.״ מצמצתי בעיניי, למה שידברו עלי? אלוהים..... לא.... לא בגלל זה.. נכון ..? אין מצב. ״למה?״ אני שואלת. ״אה. יש עליך הרבה סיפורים.״