סמטת דיאגון, כמו בכל שנה הייתה מלאה באנשים רבים. הייתי קצת מדוכדכת. הייתי מעדיפה להישאר בבית, אבל אמא לא הסכימה אפילו שאני בת עשר ☹. נאנחתי אנחה אילמת אבל המראה של סמטת דיאגון שיפר את מצב רוחי. מאות קוסמים הלכו לכל הכיוונים. ילדים ומבוגרים. "תמיד טוב להיות כאן!" אמר פרד. " טוב, ראשית כל צריך לקנות לכם ספרי לימוד, אז בואו נלך לכרך ודף בע"מ" אמרה אמא. התהלכנו מעט באזור עד שהגענו אל החנות. פרסי הלך ורכש את הספרים שהזדקק להם, ובו במקום גם קנה לפרד ג'ורג', ורון, בזמן שרון קיפצץ כה וכה ברחבי החנות. "אני הולך להוגוורסט! אני הולך להוגוורסט!!" הוא קרא. אחרי שיצאנו מהחנות, פרסי אמר, "רון! נזכרתי במשהו. זוכר את סקאברס? הגיע הזמן שתקבל אותו..." אמר פרסי והנהן בכובד ראש. הוא שלף מתוך כיסו עכברוש כחוש ואפרפר, והגיש אותו לרון. "אוי, תודה באמת!" רטן רון.
"רוצה לראות קסם, רון?" גיחך פרד. "אני אראה לך איך להפוך את העכברוש לצהוב!"
"אסור לך לעשות קסמים מחוץ לבית הספר" הזכיר פרסי. "אוח, הפוץ הזה..." מלמל ג'ורג' אבל אני שמעתי. "טוב, שמע, פשוט נגיד לך איך ותנסה ברכבת?" שאל פרד את רון. רון משך בכתפיו, ופרד לימד אותו איזה לחש.
"חמודים, עכשיו נלך למדאם מלקין" אמרה אמא. מדאם מלקין היא התופרת של כל הגלימות וזה. אני לא ממש יודעת. נכנסנו לחנות שלה והיא הכינה גלימות לפרסי. רון קיבל את הישנות של פרד וג'ורג' ופרד וג'רג' את הישנות של פרסי. "תמיד הכל ביד שנייה..." רטן רון. "גם אם זה של המשפחה" הוא המשיך. האמת, שהסכמתי איתו בלב שלם. זה כל כך מתסכל שכל הדברים שלנו הם יד שנייה.
"יואו תראה, יש פה מטאטא כל כך מגניב! נימבוס 2,000! הדגם החדש!" קרא פרד לג'ורג'. "ואנחנו עוד עם שביט!" רטן ג'ורג'. לפעמים כל כך מעצבן להיות עניים. אתה לא מקבל כלום! אני כל הזמן שואלת את אמא למה צריך בכלל כסף ואם אי אפשר פשוט להפיק בקסם את כל הדברים שאנחנו רוצים, אבל היא תמיד אומרת שזה בלתי אפשרי.
אחרי שקנינו את כל מה שצריך, חזרנו, עמוסים בשקיות, הביתה.
ישר שהגענו הביתה ההבנה הכתה בי. אני לא הולכת להוגוורסט. שוב.
זה לא כאילו שעד עכשיו לא תפסתי את זה, פשוט לא קלטתי את זה באופן ממשי. זה כל כך מתסכל! רציתי לבכות. ולכן, כשהגענו הביתה, רצתי מהר למעלה במרירות ונשכבתי על המיטה.
"ג'יני! ג'יני! מה קרה?!" קראה אמא כשראתה את מצב רוחי. "ג'יני?" שאלו גם אחיי הגדולים כשראו את הבעיה. הדמעות הרטיבו לי את הכר. אמא נכנסה לחדר והתיישבה על יד המיטה. "ג'יני מתוקה שלי, מה יש?" שאלה אותי. "ז-זה פשוט ש-שאני ש-שוב ל-לא הולכת ל-ל-להוג-הוגוורסט" גימגמתי. "ג'יני..." אמא שלי נאנחה. שמעתי צעדים. "אמא, אני יכול לדבר איתה רגע?" קול נשמע. "בטח חמוד. בהצלחה..." שמעתי את המרירות והרטינה בקולה. "ג'יני, תסתכלי עלי רגע," אמר לי הקול שזיהיתי כקולו של אחי הגדול רון. הבטתי אליו. "ג'יני, אני חווה את זה כל שנה מחדש. וסוף סוף הגיע תורי. שנה הבאה גם תורך יגיע, אני מבטיח" הוא אמר בעידוד. "תודה רון" אמרתי.
-------------------
הפעם העליתי את הפרק בחמישי ולא בשישי אבל לא נורא, אני פשוט אעלה כשיהיה לי פרק.
YOU ARE READING
ג'יני במחנה החצויים
Fanfictionג'יני מתחילה הוגוורסט בשנה הבאה. אבל מה קרה לפני? את זה תגלו רק אחרי שתקראו את הפאנפיק הזה. החיים לפני הוגוורסט יכולים להיות משעמים אב לא בבית וויזלי. שנים קודמות היה אם ג'יני לפחות אחד האחים שלה, אבל השנה היא לבד. רוצים לראות איך הייתה השנה? תקראו...
